צילום נשי BeYou

קורס צילום פרוייקט אישי

בלוג

שרותי הסטודיו

מתבוננת באנשים ומצלמת אותם. מלמדת אנשים להתבונן.   צילום נשי-אישי BeYou – פרטים נוספים צילום פורטרטים לצרכים אישיים או מסחריים – פרטים נוספים הנחיה אישית – פרטים נוספים סדנאות צילום – פרטים נוספים צילומים מוזמנים (עטיפות של ספרים, צילום יצירות אמנות, צילום מופעים) – פרטים נוספים…

Continue Reading →

בקצב הסלסה

בכל פעם שאני מצלמת אישה, ואני רואה/שומעת/חשה את חוסר הנוחות שלה עם הגוף שלה, אני נזכרת בנשים הקובניות. מאז שביקרתי בקובה, לפני כמה שנים, אני שואלת את עצמי, האם היחס שלהן כלפי עצמן הוא תוצאה של חינוך המהפכה הקובנית ? כי הרי יש כל כך הרבה דוגמאות לאינטרפרטציות קשות של הקומוניזם, ודווקא בתפיסה של הגוף הצליח להם ? אהבתי את הנשים הקובניות. הן לא יפות במיוחד, לא ממש אהבתי את סגנון הלבוש שלהן, שהוא צבעוני, הדוק מאוד, קצר מאוד, חשוף…

Continue Reading →

הצילום כאמצעי להתבוננות, לחיזוק, יצירה ועוצמה

כל האנשים (להוציא אנשים עיוורים) רואים. אבל – כמה מאיתנו מתבוננים באמת? ההתבוננות העמוקה בעולם הסובב אותי מאפשרת לי להיות קשובה, להזדהות ולהבין אנשים. לקרוא את שפת הגוף שלהם. להקשיב לדברים שלא נאמרים במילים. למדתי לחפש את היופי, את הצבע, את הקווים. גיליתי שהעמידה מול המצלמה מחזקת את התפיסה העצמית של אנשים. הצילום מעמיד בפני אנשים את עצמם כמו שהם, בתיווך המבט המתבונן והחיובי שלי. כששואלים אותי מה אני עושה – אני מסבירה שאני מתבוננת ומלמדת להתבונן. מתבוננת באנשים ומצלמת…

Continue Reading →

צילום נשים BeYou

ארבע שנים תמימות ונפלאות למדתי צילום בקמרה אובסקורה. כבר אז, אי שם בשנות התשעים של המאה הקודמת, ידעתי שהכי בעולם אני רוצה לצלם אנשים. הלמידה האמיתית הגיעה מההתבוננות, מההקשבה לפרטים הקטנים, ובעיקר מפתיחת הלב. כמו קסם, לב נפתח והוא מתחבר אל הלב השני. בחיבור הזה אני רואה אותך, מול המצלמה שלי, כמו שאת, שלמה, מושלמת. רק כך אני יכולה להראות לך את עצמך, כמה את יפה כמו שאת. אני חולמת על עולם בו אנחנו, הנשים לא נבזבז את זמנינו בשנאה עצמית, בפירוק…

Continue Reading →

מתנות לעצמה

עבר יותר מחודש מאז המייל הראשון עד שקבענו סשן צילום. זה מין עניין כזה, הרי לצילומים האלה אין ממש "תכלית". לא בדיוק "צריך" אותם. (כלומר, כן). ובנוסף, אני מציעה צילום פשוט, נקי, כששואלות אותי אם יש לי אביזרים או אם אני עובדת עם מאפרת, אני עונה שלא, שהסשן הזה עוסק בך, שבמשך שעתיים (בלי סטופר…) היא מרכז הבמה, מרכז העולם. רק האישה. כמו שהיא, כמו שהיא בוחרת להביא את עצמה ברגע המסויים הזה. אני יודעת שזה לא מתאים לכל אחת.…

Continue Reading →

זה גדול עליי – אור פישר

מאז שלמדתי לקרוא ועד היום אני קוראת הכל. שלטים ברחוב, תווים של בגדים, כתוביות בסרטים. וספרים. המון ספרים. לכן, אני כל כך מתרגשת כשמבקשים ממני דימוי לספר. היו כאלה שהזמינו וצילמתי במיוחד, היו כאלה שהסופר/ת או ההוצאה פנו אליי וביקשו דימוי שראו אצלי בתערוכה, או באתר, או במדיה חברתית כלשהי. כשאור פישר פנתה אליי וסיפרה לי על מה היא כתבה, התרגשתי עוד יותר. אור כותבת את הלב שלה בספר הזה. בלי מחיצות, בלי ברקסים. היא מדברת על מחלת הנפש שלה,…

Continue Reading →

כלי קיבול

אישה צעירה, כבר לא ילדה, יפה בכל מובן המילה, הגיעה אליי לצילומים בסטודיו. שפת הגוף שלה קלילה, נעה בחושניות חתולית כמעט. התיישבנו לשוחח, כמו שאני נוהגת לעשות תמיד. לפני שאני מוציאה את המצלמה מהתיק. ואז היא סיפרה לי, שהיא נשואה כבר 10 שנים, יש לה שני ילדים, בני 10 ו- 7, היא אוהבת את החיים שלה, את בנזוגה וילדיה. עובדת בחברת פרסום והיא סטודנטית שנה שניה בבית ספר לאמנות. לרגע הרגשתי כאילו אני מביטה בעצמי במראה, לפני כך וכך שנים.…

Continue Reading →

הכוהנת הגדולה

מיכל היא אש. אש וחושך. היא נשיות, היא מיניות. היא אישה שבוחרת את הדרך שלה. מדייקת אותה. דיברנו המון בסשן הזה. לפני, במהלך ואחרי הצילומים. על אפשרויות. על דרכים. על הפכים. על הרך והקשה. על הטבעי והמשחק. אני תמיד אומרת – הבמה שלך, עשי בה מה שאת רוצה. רק מה שאת רוצה. מיכל בלעה את הבמה. היא התפשטה, והתלבשה. היא הייתה ילדונת, ונחשית, ועקרת בית. היא הסתירה וחשפה. אחרי שהיא הלכה עמד בחדר הריח שלה, של האישה, והחיה, והעשן. שעות רבות…

Continue Reading →

תהיי נחמדה לעצמך

רגע אחד את מתבוננת בעצמך, מבט פנימי, מבט חיצוני. ומבינה שעבר זמן מה מאז שפגשת את עצמך. שהקדשת לעצמך קצת תשומת לב. לא לילדים, לא לעבודה, לא לבית, לא לזוגיות ולא להורים או חברים. רק לעצמך. קולטת עד כמה הזנחת את עצמך. יש סדר עדיפויות. אני יודעת. היה חופש גדול ואז הכנות לחזרה לשיגרה. ועוד מעט, ממש עוד מעט, שוב חגים. וההכנות לחגים. אולי את מארחת. אולי את מתארחת. אולי לא זה ולא זה. וכל יום את אומרת לעצמך, מחר…

Continue Reading →

קורס פרוייקט אישי

הקורס מיועד לכל מי שמעוניין.ת להפיק מהמצלמה ערך אישי, אמנותי, יצירתי ורגשי. זוהי מסגרת מאוד אינטימית, אינטנסיבית, ומספקת (ועל כך יעידו  בוגרי הקורס הרבים שהשתתפו בקורס הזה בשנים האחרונות)   הקורס עוסק בשלבי הדרך ליצירת סידרה צילומית: החל בהעלאת רעיון, המשך בגיבושו, דרך ניתוחו וחקירתו ועד להפקתו ולצילומו. במהלך הקורס נדון ביחס שבין הצילום התיעודי, האובייקטיבי לכאורה, לבין המבט הייחודי והאמירה האישית של כל צלמ.ת. כל משתתפ.ת י/תבחר נושא לעבודה וי/תפתח אותו במהלך הקורס, תוך התנסות פרקטית, הנחיה אישית וקבוצתית ודיון…

Continue Reading →

בטינה

מדי כמה חודשים בטינה מגיעה אליי לסטודיו. אנחנו מדברות, שותות קפה, אוכלות משהו טעים (אני אוכלת, היא אף פעם לא רעבה) לפעמים מעלות זכרונות לפעמים אני מספרת לה דברים שהיא לא יודעת או לא זוכרת על הילדות שלה, על המשפחה שלנו, על ההורים שלנו לפעמים אני מראה לה גם צילומים מפעם. שתינו אוהבות צילומים, הם משלימים את הזיכרון. לפעמים היא מבקשת ממני עצות, מהאחות הגדולה שלה כשהיא אומרת לי דברים שאני לא אוהבת אני מזכירה לה שהיא צריכה לכבד אותי,…

Continue Reading →

תמונות אישה

רציתי לכתוב כמה מילים על מפגש הצילום עם לאה. ואז ראיתי שהיא העלתה פוסט לדף הפייסבוק שלה, עם מספר צילומים, לכל צילום הצמידה טקסט קצר. זה היה כל כך מרגש לראות את זה. היא כתבה משפטים שאני אמרתי לה במהלך הצילומים ליד מחשבות שעלו לה מול הצילום שנבחר. הכל כל כך מדוייק ויפה. המילים, הבחירות של הצילומים. מרגש כל כך. תודה, לאה, יום הולדת יפה שיהיה לך…

Continue Reading →

שני, הרקדנית

כשהייתי ילדה חלמתי להיות רקדנית. ההורים שלי לא ממש הבינו (או אולי לא רצו להבין) שיש בי את התשוקה הזו. לא אמרתי, אז זה לא קרה. שני הנושאים שמרתקים אותי במיוחד מאז שהתחלתי לצלם הם גוף ותנועה. ביחד ולחוד. אני מתבוננת על גוף בתנועה. וגם מצלמת. שנים רבות צילמתי רקדנים מקצועיים, כאלה ששולטים בכל איבר בגוף שלהם. עד שאני בעצמי התחלתי לרקוד. ריקוד חופשי, כזה שבא מהלב, מהבטן. ואז החלטתי שאני רוצה לצלם את האנשים האלה, שכמוני, חשים את פעימות הגוף, שמוזיקה נכנסת…

Continue Reading →

עקבות

כבר בזמן הצילום ידעתי שיש לי כמה פריימים מעולים של אביגיל (אני תמיד יודעת) היא כל כך עדינה, כל כך יפה וכל כך לא מודעת ליופי שלה. היא בת חמישים ונראית ילדונת, כזו שבא לערסל ולהגיד לה שהכל בסדר. ביקשתי ממנה אישור לעלות תמונה או שתיים לכאן, והיא סירבה בעדינות. אני בן אדם מאוד פרטי, אמרה לי, המחשבה שאנשים זרים יראו את הצילומים שלי מבהילה אותי. כמובן שלא התווכחתי. אישה שמגיעה אליי לסטודיו לצילומים עושה את זה קודם כל בשביל עצמה. אני מבטיחה…

Continue Reading →

על אמהות ובנות – סשן צילום: שירלי ורוני

אני כל כך אוהבת לצלם אמהות ובנות ! לרוב אני "זבוב על הקיר": מאפשרת להן להיות, מתבוננת על החיבור ביניהן. מקשיבה למילים שנאמרות ולאלה שהגוף אומר בלי מילים. ערה לניאנסים בזרימה ביניהן: לצחוק, לבכי, למגע הפיזי, ולרווחים ביניהם.  לפעמים הן מבקשות שאגיד להן מה לעשות. ההוראות שלי בסיסיות, תסתכלי לכאן, תסתכלו אחת על השניה. הצעות קטנות, לעיתים הן ממש משמעותיות ומשחררות. אני רואה אותן מתקרבות, גם אלה שהגיעו בחשש או עם פרצוף של "ממש לא בא לי להיות כאן, אמא הכריחה…

Continue Reading →

עיניים טובות

היום פגשתי אישה שלא ראיתי מזמן. בת 70 שנראית בת 40. בחיי. מישהי שאלה אותה – מה עשית לפנים שלך ? והיא ענתה, בשיא הטבעיות והפתיחות: ניתוח, פייס ליפטינג. היא פנתה אליי: לא שמת לב? את ? הצלמת ? קצת התביישתי. כאילו, באמת, איך לא שמתי לב? אני מתגאה בכך שאני שמה לב לפרטים. שאני רואה דברים שאחרים לא תמיד רואים. חשבתי על זה הרבה. בכל זאת, צלמת, מה אני אם לא העיניים שלי. גלגלתי בראש אינספור צילומים שצילמתי. בעיקר אלה…

Continue Reading →

גילי – הצד שלה

וזה מה שגילי כתבה לי, לאחר שקצת "עיכלה" את מה שחוותה בסשן  (לפי החיוך הרחב שבצילום שגילי בחרה ללוות את מה שהיא כתבה לי, אפשר לראות כמה היא אכן הפשירה למצלמה) אני לא מצטלמת בקלות. לא מתה על זה. לאחרונה התחלתי להרגיש שאני נמנעת ברמה שאין לי תמונות שלי. והתחשק לי שיהיו לי. את אליסיה אני מכירה מהגיליסט, ומתערוכות שלה. תמיד אהבתי את איך שהיא מצלמת, וכשהיא פרסמה בגיליסט את סשן ה-be you שלה לצילומי נשים הרגשתי מיד שזה מה שאני…

Continue Reading →

גילי

גילי הזהירה אותי מראש, שהיא לא מצטלמת. “אבל אני אוהבת את העבודה שלך ואם כבר להצטלם, אז אצלך". איזו מחמאה ! לפני עשור למדתי במשך שנה לימודי מגדר בבית ברל. אחת המנחות הזמינה את גילי לספר לנו על הספר שלה, "דברים שרציתי לגעת", שעוסק באוננות נשית. הקשבתי בקשב רב לגילי. היא סיפרה איך עלה הרעיון לנושא, דיברה על התהליך, הראיונות, על הקשיים. זה היה מרתק, שונה, מסעיר שבכלל מישהי חשבה לעשות עבודת מחקר רצינית על נושא שכל כך לא מדברים…

Continue Reading →

קיץ

קיץ זה ים, ובריכה, וטיולים בטבע, וחופש. וזה גם הזמן הזה, שהגוף נחשף, כי חם. מאוד חם. וזה גם הזמן הזה, שמכל עבר קוראים לנו להוריד משקל, לצמצם היקפים, להחליק שומנים, למרוט שיער, לנתח, להרים, להצעיר. שנוכל ללבוש בגד ים, שנוכל לחשוף זרועות, רגליים. שנוכל להשיל שכבות בגדים מבלי להפחיד אף אחד שם בחוץ. ברצינות ? מה רע בגוף שלנו, בדיוק כמו שהוא? צעיר זה מקסים. אבל הזמן, כידוע, לא יודע לעצור בנקודה מסויימת. הוא ממשיך וממשיך ואנחנו מתבגרות, ומשתנות.…

Continue Reading →

פינת הגברים

הפעם אני רוצה לדבר על גברים. בשנתיים האחרונות צילמתי פורטרטים של גברים שמוצגים בתערוכה "נראים". אני צלמת של אנשים. זו המהות שלי. אנשים מעניינים אותי. מסקרנים אותי. יש לי חיבור לאנשים. אני נהנית מהדיאלוג, האינטרקציה, האינטימיות שנוצרת בזמן שאני מצלמת. אני מתרגשת כל פעם מחדש מהקסם שמתרחש מהרגע שבן אדם זר נכנס לסטודיו ויוצא ממנו לאחר שצילמתי אותו בתחושה שאנחנו החברים הכי טובים. המיקוד שלי, בעיקר בשנים האחרונות, הוא בצילום נשים. צילמתי הרבה נשים בסטודיו, שהגיעו אליי מסיבות שונות. והן יצאו עם תחושה טובה, עם…

Continue Reading →