inside

כשהייתי ילדה קטנה חלמתי לחיות במקום סגור שלא אצטרך לצאת ממנו לעולם, שיהיה בו כל מה שאני צריכה (אז לא חשבתי על דברים שוליים כמו מהיכן יגיע הכסף לשלם שכר דירה, אוכל, חשמל וכו').

במקום המצומצם הזה אוכל לצייר, לכתוב, לקרוא, לחלום, לאהוב.

הילדה הזו גדלה (לא הרבה בגודל, יעיד מי שפגש אותי) והבינה שיש דברים שבשבילם צריך לצאת מהמקום הנעים הזה. ואפילו רציתי. לטייל, לפגוש אנשים, לראות דברים חדשים. לעבוד.

ככל שאני מתבגרת ורואה מה שיש שם בחוץ, אני פחות ופחות רוצה לעזוב את הבית שלייש בו את כל מה שאני צריכה.

© Richard Tuschman

© Richard Tuschman

Philip-Lorca diCorcia1

Philip-Lorca diCorcia ©

Sofía López Mañán

Sofía López Mañán ©

 

DSC_3806

alicia shahaf ©

 

DSC_3940

alicia shahaf ©

You Might Also Like

3 Comments

  • Reply
    שרון רז
    נובמבר 14, 2015 at 9:32 pm

    ממש מתחבר לכל מה שכתבת וגם מתחבר לצילומים הנהדרים שבחרת ולצילומים שלך עצמך. הנהדרים גם הם כמובן. את נהדרת.

  • Reply
    קרן אור
    נובמבר 15, 2015 at 11:51 am

    כמה נכון. לכל אחד יש התהליך הפנימי הזה עם עצמו. כשילדתי את ביתי הראשונה הרגשתי ככה. כשהוריי הגיעו לגיל 80 פלוס הם הבינו שיש להם הכל בבית ושאינם רוצים לצאת מהבית. ברגעים שונים היום אני חושבת על הבועה הזאת שבית מסמל עבורי והיציאה/כניסה משם לעיתים הכרחית כדי לשרוד (פרנסה, חברה וכו) אבל לעיתים הבועה הזאת הכל עבורי ובא לי לשהות בה בלי לזוז ולהיחשף. פשוט להיות שם. הצילום שלך נהדר ומשקף בדיוק את הישיבה המתמהממת והבוחנת פניי לאן היום. החוצה או בבית.

  • Reply
    ali
    נובמבר 15, 2015 at 4:02 pm

    תודה לכם 🙂

  • Leave a Reply