All Posts By

Alicia Shahaf

אלכס

הכרתי את אלכס עוד לפני שפגשתי אותה. היא כתבה לי מייל מרגש בו היא ביקשה יפה שאצלם אותה. כמובן שמייד הסכמתי . היא שאלה אותי אם יש משהו שהיא צריכה לדעת לפני שהיא באה אליי. אמרתי לה להביא את עצמה, זה יותר ממספיק. ואם בא לה, שתביא איתה בגדים שנעים לה ללבוש להחלפה. היא הביאה את עצמה, כמו שהיא. הכי פשוט והכי נקי והכי היא. לא אמרתי לה, אבל במשך כל הסשן הייתה לי הרגשה כזו, שכבר צילמתי אותה. או שבטוח…

להמשך קריאה →

הרצאה: הצילום כאמצעי להתבוננות, יצירה ועוצמה

every voice deserves to be heard בעשור האחרון יזמתי ובצעתי שתי תערוכות צילום שעוסקות בפגיעה מינית: דיוקנאות של נשים ("גיבורות") וגברים ("נראים") נפגעי אלימות מינית. שתי התערוכות הוצגו במרכז ענב בתל אביב, הראשונה ב 2012 והשניה ב 2016 ומאז הן הוצגו ומוצגות ברחבי הארץ. לצד העבודה האמנותית שלי אני מצלמת ביומיום נשים שמגיעות אליי לסטודיו לחיזוק דימוי הגוף, כחלק מתהליכים רגשיים ואישיים, להכרה ואהבה עצמית. אני מציעה הרצאה מהנה וחווייתית שמשתפת את תהליך הצילום כחוויה מרפאה, מעצימה, מחבקת, שמביאה מבט אוהב ולא…

להמשך קריאה →

אודות

  כל האנשים (להוציא אנשים עיוורים) רואים. אבל – כמה מאיתנו מתבוננים באמת? ההתבוננות העמוקה בעולם הסובב אותי מאפשרת לי להיות קשובה, להזדהות ולהבין אנשים. לקרוא את שפת הגוף שלהם. להקשיב לדברים שלא נאמרים במילים. למדתי לחפש את היופי, את הצבע, את הקווים. גיליתי שהעמידה מול המצלמה מחזקת את התפיסה העצמית של אנשים. הצילום מעמיד בפני אנשים את עצמם כמו שהם, בתיווך המבט המתבונן והחיובי שלי. כששואלים אותי מה אני עושה – אני מסבירה שאני מתבוננת ומלמדת להתבונן. מתבוננת באנשים…

להמשך קריאה →

לילך, במילים שלה

ביום רביעי בשבוע שעבר נעמדתי מול המצלמה של אליסיה שחף Alicia Shahaf. אני לא חושבת שאי פעם עמדתי מול צלמת מקצועית לסשן צילומים שהוא כולו שלי, סתם בלי סיבה. כלומר, היתה סיבה, זה היה יום הולדת 45 שלי. אני חושבת שהפעם האחרונה שעמדתי מול מצלמה ועשיתי "פוזות" היה בסביבות גיל 14 כשצילם אותי סבא שלי, סבא דידי ז"ל, עם מצלמת הריפלקס הישנה שלו, בגינת הבית שלו ושל סבתי. לקחתי את אליסיה, או "גררתי" אותה כמו שהיא בחצי צחוק וחצי אמת…

להמשך קריאה →

חגיגה של צמיחה והתחדשות, פרוייקט טו בשבט בתמונות ומילים בסלונה: עידית תמיר

כשאליסיה הזמינה אותי לסשן צילום אישי נשי אצלה בסטודיו באתי בדילוגים. היא הציעה לי להביא אביזרים ובגדים להחלפה, גימיקים וכובעים. הרגשתי שאין ממש צורך. באתי אליה פשוט עם עצמי והתמסרתי. הרגשתי שיש לי פה הזדמנות ללכת עוד שלב בהתקדמות שלי פנימה ולקבל את עצמי, כמו שאני. קיבלתי ממנה שעתיים של צילום בלי פילטרים. בלי פוטושופ וריטושים. היתה לי חוויה מפעימה של מפגש עם צלמת מקצועית, רגישה וקשובה שפשוט צילמה אותי בעין אוהבת ואיפשרה לי לקלף עוד שיכבת הגנה ולצמוח ולהתחדש.…

להמשך קריאה →

חגיגה של צמיחה והתחדשות, פרוייקט טו בשבט בתמונות ומילים בסלונה: אירית דגמי

בכניסה שאלה אותי אליסיה אם אני עוברת לגור אצלה? אמרתי: ידעתי שתגידי לי משהו כזה, אני מתנצלת לא יכולה אחרת. “פאקאג’ דיל” עם הסטודיו הכלבה המדהימה מיה שתופסת מקום מרכזי. בסשן כמו שלנו עם מלא תנועה, זה לדלג מעליה קדימה אחורה ולצדדים. מיה רוצה להיות עם הבנות ובצדק, הרבה יותר מעניין בסטודיו מאשר לבד בסלון. דיברנו קצת לפני, מה רוצות, איך מרגישות, וכמובן אליסיה הסבירה מה היא עושה שם. אני אמרתי שמזה שנים שאנחנו עובדות יחד יהלי ואני, וכמעט לא…

להמשך קריאה →

חגיגה של צמיחה והתחדשות, פרוייקט טו בשבט בתמונות ומילים בסלונה: קרן מירב

קלאק. קלאק. אנחנו יושבות יחד על הרצפה. משוחחות כמו קרובות ולא כאילו נפגשנו לפני עשרים דקות בפעם הראשונה. “הזרועות שלי לא מוגזמות?” אני שואלת, אליסיה עונה לי במבט. לא שופט, לא מנחם, לא מבטל. מבט של שקט ויציבות. האמת היא שלא אכפת לי אם הזרועות שלי תהיינה מוגזמות בעיני מישהו. קלאק. “תהני” היא אומרת. “התמונות הן בשבילך”. אני מתרככת אפילו עוד קצת מול השקט והטבעיות של אליסיה. ואני נהנית. מתחדשת בתחושה שהקלאק לא מאיים עלי. נעים נעים לי. כל הפוסט…

להמשך קריאה →

חגיגה של צמיחה והתחדשות, פרוייקט טו בשבט בתמונות ומילים בסלונה: עינת רז

היא עמדה שם עם המצלמה, חייכה אלי, עיניה הטובות הביטו בי ברוך ואמרה, “קדימה, תראי לעולם מי את, אל תפחדי”, ובאחת, פרשתי את ידיי לצדדים, שפתי התרוממו מעצמם לחיוך ואז לצחוק גדול, “קדימה, צלמי” אמרתי לה  ”צלמי את מי שאני היום. צלמי את מה שאני עוברת. את “עכשיו”. אותי החדשה, את הצמיחה המחודשת שלי”. כל הפוסט של עינת רז בסלונה…

להמשך קריאה →

חגיגה של צמיחה והתחדשות, פרוייקט טו בשבט בתמונות ומילים בסלונה: יסמין כהן

את אליסיה, אמנית הצילום, אני פוגשת בתקופה בה אני אוספת את שברי מחלתי. עדיין, גם לאחר שנתיים, השברים לא לגמרי התאחו. אני מתמודדת עם הטראומה הגדולה וההשלמה עם שבריריות החיים. וכשאני אומרת מחלה אני מתייחסת לסרטן וגם לטיפול בו. לפעמים זה נראה לי כאילו הסרטן היה משני לתופת אותה עבר גופי. אני מדברת על הרעלה בחומרים כימיים שהייתי חייבת לקבל כדי לחיות, על חתכים בגופי והקרנות שורפות. אליסיה מצלמת ברגישות. מקדמת בברכה פרויקטים העוסקים בנשים ובנשיות. במה שאישה בתקופתנו מתמודדת…

להמשך קריאה →

חגיגה של צמיחה והתחדשות, פרוייקט טו בשבט בתמונות ומילים בסלונה: שרון מרק

״פרפרים זה מעולה״ אמרה אליסיה. אז איך מתכוננים לחוויה שאף פעם לא עברת, לחוויה שאינה נשארת בגדר האישי ואמורה להעצים אותך, לרגש אותך, לחשוף אותך? המון התלבטויות ומחקר מקדים ומדוקדק (טוב נו…אחרי מיליון שנים של כתיבת דוקטורט אני חייה את חיי על-פי שאלות-שיטות-מסקנות) התייעצתי עם אליסיה. בתשובתה הכל התבהר. כי כזו היא, אליסיה בארץ הפלאות, וזו היתה תשובתה: ״אני ממליצה לחשוב על מה את רוצה לקבל מהסשן הזה, קודם כל לעצמך. מה היית רוצה שיקרה, איך היית רוצה להיראות ומה…

להמשך קריאה →