הופכות את היוצרות

(לקח לי זמן לארוז את כל המחשבות והרגשות למילים, מוטב מאוחר מלעולם לא…)

לפני כשנתיים פנתה אליי ג'ניפר בלוך היקרה ושאלה אם אני רוצה להשתתף בפרוייקט ייחודי, שמפגיש בין שורדות מעגל זנות ואמניות.
המהלך שהובילו הנשים (המדהימות!) מעמותת "הופכות את היוצרות" יחד עם שירה גפן וביני שריד סי (המדהימות!), אמנית, אוצרת ובעלת הגלריה זהזה התחיל בבחירת עבודות של האמניות, שהוצגו לנשים שבחרו להשתתף בפרוייקט.
כל שורדת בחרה אמנית, וכך פגשתי את מיני, שבחרה בצילום שלי.
נפגשנו כמה פעמים, שמרנו על קשר גם בתקופת הקורונה (שבגללה הפרוייקט נדחה ונדחה)

שירה ישבה עם כל אחת ואחת מהמשתתפות והקשיבה לסיפור חייה, ערכה אותו מעט.
במקביל, ביני עבדה מול האמניות על אוצרות העבודות האמנותיות – שהן תוצר של הדיאלוג בין המשתתפת לאמנית.

כל היופי הזה נארז בספר מדהים, שהושק בתערוכה נפלאה שהוצגה במרכז תאו בהרצליה, הייתה פתיחה משגעת, במהלך החודש שהתערוכה הוצגה הגיעו מאות מבקרים ומבקרות, היו מספר שיחי גלריה, עבודות אמנות נרכשו כתרומה לעמותה.

אני ממליצה בחום לרכוש את הספר – כל ההכנסות לטובת העמותה החשובה הזו, כאן, תקשיבו למה שהנשים האמיצות האלה אומרות !

כמה מילים גם על העבודה שנוצרה מתוך המפגש הכל כך מרגש עם מיני.

מיני ואני חשבנו על מיצב שיש בו אלמנטים ששתינו אוהבות ושישקף תהליך של צמיחה מתוך קושי.

התהליך התחיל מפסלון בדמות ינשוף שמיני אוהבת, ולאט לאט התפתח לסוג של אקווריום (כי אפשר לראות מכל הכיוונים ושתינו אוהבות שקוף) שמילאנו אותו בנסורת (כי זה מזכיר חיבור לאדמה ואנחנו אוהבות ריח של נסורת)
בין השבבים מנצנצים אורות ומתוכם צומח פרח, החוצה אל מחוץ לקופסא, כסמל לצמיחה ולתקווה. אבל הפרח עשוי גדר תייל, להזכיר שיש גם קוצים וגם קושי בתקווה.

ליד ה"אקווריום" בחרנו להציג את הצילום – שקראתי לו מריון, על שמה של הלוליינית בסרטו של וים ונדרס מלאכים בשמי ברלין.

"הכל אפשרי", היא אומרת באחת הסצנות.

בצילום הזה יש אישה שיש לה דבר מה לומר. עין אחת שמוטה, עין אחת מתבוננת ישירות אל תוך עיני הצופה.

הפה שלה גם סגור וגם יד שקופה מנסה לסגור אותו.

השיער שלה ארוך, על ראשה זר פרחים מלאכותיים בצבעים עזים, שמהווים קונטרסט לאפורים שבצילום.

הכל אפשרי אצל מריון. יש בה עצב ויש בה תעוזה ויש בה אמירה ויש בה השתקה.

היא אישה רב מימדית, כך ראיתי את מיני.