ma

היום לפני 5 שנים היא ויתרה סופית. הזמן קצת מרפא, היא כבר כמעט זיכרון.

אז נזכרתי כמה יפה היא הייתה. ואיך אהבתי לקרוא לה ma, זה הרגיש קרוב יותר, איכשהו.

אמא ואני, במאה הקודמת

 

 

You Might Also Like

4 Comments

  • Reply
    ח ל י
    מאי 1, 2012 at 9:28 am

    איזה תמונה מקסימה,
    ואיך, תגידי איך זה היה כתוב מראש.
    איך שאת מצטלמת כבר אז עם צילום ביד.

  • Reply
    אסתי סגל
    מאי 1, 2012 at 10:20 am

    כמה אתן דומות.
    וזה כשלעצמו הזכרון הממשי ביותר.

  • Reply
    שרון רז
    מאי 1, 2012 at 10:21 am

    צילום יפה וגם כתבת יפה ונוגע.

  • Reply
    שלומית
    מאי 1, 2012 at 12:45 pm

    חיבוק, יקירה. חיבוק.

  • Leave a Reply