ma

היום לפני 5 שנים היא ויתרה סופית. הזמן קצת מרפא, היא כבר כמעט זיכרון.

אז נזכרתי כמה יפה היא הייתה. ואיך אהבתי לקרוא לה ma, זה הרגיש קרוב יותר, איכשהו.

אמא ואני, במאה הקודמת

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*