על אמנות, פוליטיקה וחופש הביטוי - אליסיה שחף צלמת אמנית - צילום אישי לנשים ונערות - פוטותרפיה
In על אמנות

על אמנות, פוליטיקה וחופש הביטוי

ביום שבת חיבל צבי מזאל, שגריר ישראל בשבדיה, במיצב "שלגיה והשגעון על האמת" של האמן הישראלי לשעבר, דרור פיילר.

ראיתי בטלויזיה את השגריר מסתובב בקור רוח מסביב לבריכה עם הנוזל האדום ומנתק את התאורה. מעשה מחושב מראש, לא פרץ זעם. הוא ידע מה הוא הולך לראות שם, החליט מראש מה הוא עושה עם האינפורמציה הזו, וביצע (הוא בעצמו אומר את זה בראיון).

השגריר טוען, ושר החוץ וראש הממשלה תומכים, שהמיצב הילל את מעשה ההתאבדות של המחבלת שהתפוצצה במסעדת מקסים בחיפה, ובמילים שלו: "ראיתי את המחבלת, מאופרת היטב, ושטה בשלווה על נהרות הדם של אחיי, של בני המשפחות שנרצחו".


מצד שני, טוען האמן כי הוא: "קשור לארץ ומגנה בתוקף את המתאבדים, אך מבין את ההיגיון המעוקם שמביא אותם לייאוש"
.


עד כאן, פחות או יותר, העובדות.

נשאלות כאן הרבה שאלות.
זו שהכי מטרידה אותי, היא בנושא חופש הביטוי. שאלה מורכבת, ובעלת שני פנים, (הרבה יותר, למעשה) שאכן יצירת אמנות יכולה להתפרש בדרכים רבות. והפירוש שנותן לה האמן הוא רק אחד מהם.

ההתנהגות של השגריר בוטה, אלימה, כיאה למדיניות הכיבוש הרומסת ולא מכבדת את הזולת.

אבל,

האבל הוא גדול, וכאן באה שאלה שמופנית לאמן (הספציפי ולאמנים בכלל): האם בשם האמנות אפשר להגיד/להציג כל דבר? גם כאשר האמירה היא לא מוסרית בעליל (תמיכה במעשי התאבדות לצורך רצח עם, לא משנה מה הסיבה, היא ללא ספק לא-מוסרית).

ההתנהגות של השגריר היא התנהגות מסוכנת, מכיוון שהיא יכולה להוות פתח להגבלה בחופש הביטוי, לצנזורה, לחבלה ביצירות אמנות מכל סוג שהוא. הרי, איש-איש ופרשנותו על מה שהוא קורא/רואה.

האמירה שהאמן מביע במיצג היא מסוכנת באותה מידה, מכיוון שהיא מבינה (שלא לומר מצדיקה, מהללת או נותנת לגיטימציה) את תגובת הפלשתינאים לכיבוש (הלא מוסרי, בהחלט) באמצעות מעשי טרור.

Share

אולי גם זה יעניין אותך

23 תגובות

  • Reply
    גיא
    18/01/2004 at 4:32 pm

    אני קורא את "האמירה שהאמן מביע במיצג היא מסוכנת באותה מידה, מכיוון שהיא מבינה (שלא לומר מצדיקה, מהללת או נותנת לגיטימציה) את תגובת הפלשתינאים לכיבוש (הלא מוסרי, בהחלט) באמצעות מעשי טרור."
    ופשוט לא מבין.
    מה הקשר????
    במיצג, המחבלת צפה בים של דם. איך, הו איך, אפשר לומר שזו יצירה התומכת במחבלת?
    עובדה שהאומן מנסה להבין מה גורם לאדם לעשות מעשה כה קיצוני – מדוע את תופסת זאת כ"הצדקה, הילול ומתן לגיטימציה" לטרור?? הבנה אינה הצדקה.
    אני חושב שלא קשה להבין שהעובדה שארוסה של המחבלת נהרג, היה אחד מהגורמים למעשה שלה. זה לא אומר שאני מסכים עם מעשיה, תומך בהם או מעודד אותם.

    אני שואל אותך – מדוע עשית הקישור הבנה=עידוד והאם יתכן שטעית?

  • Reply
    אליסיה
    18/01/2004 at 4:45 pm

    מה זאת אומרת מה הקשר?
    אני בשום אופן לא יכולה להבין את מעשה הטרור. מכל סיבה שהיא. הבנה, במקרה הזה, של מעשה טרור, מעידה על סוג של הצדקה.
    להבדיל ממך, גיא, לי כן קשה להבין את הגורם למעשה המחבלת. כי אם אני אבין אותו – ולא רק אני – אזי אתן לגיטימציה לכל מעשה טרור, באשר הוא.
    אני מבינה את המצוקה, אני מתנגדת באופן הכי ברור ונמרץ לכיבוש. אבל בשום אופן – לא יכולה להבין את הטרור.
    באותה מידה שאני לא יכולה להבין את הכיבוש, את האלימות כלפי העם השכן או את ההתנהלות של השגריר.

  • Reply
    שרון
    18/01/2004 at 4:50 pm

    שהבנה איננה הצדקה.
    בגלל זה יש כאן שתי מילים שונות:
    1. הבנה
    2. הצדקה

  • Reply
    אליסיה
    18/01/2004 at 5:14 pm

    לדעתי, במקרה הזה הבנה היא סוג של הצדקה.
    ככה אני רואה את זה.
    אם אני אבין את המחבלת שהתפוצצה במסעדה מלאה באנשים בגלל שארוסה נהרג, אז במידה מסויימת – אצדיק את המעשה שלה.
    ושרון – אני חושבת שלכל אחד ברור שיש כאן שתי מילים .
    העניין הוא לא סמנטי, בלבד

    מעבר לכל, ברור, כפי שכתבתי ברשימה, שאפשר לפרש יצירת אמנות בדרכים שונות. וזו זכותו הלגיטימית של כל אחד.
    אני מעלה את השאלה הכפולה – האם בגלל הפרשנות (הנכונה או לא) מותר למישהו לפסול או לחבל ביצירה?
    ומצד שני – האם בשם חופש הביטוי מותר לכל אמן להגיד כל דבר?

  • Reply
    נעמה
    18/01/2004 at 8:31 pm

    על הניסוח המדויק של שתי השאלות הנפרדות, ובעיקר על ההבחנה ביניהן. משום מה, רבים מתעקשים להסתכל רק על אחת מהן כפי שהם מסתכלים באופן קבוע רק על צד אחד.
    התשובה שלי לשתי השאלות שלילית: זו איננה תגובה הולמת ליצירת אמנות. לא רק שהיא לא דיפלומטית, היא לא תרבותית.
    אבל גם יצירת אמנות איננה חוסה בצלו של חופש ביטוי מוחלט, פשוט משום שאין כזה. אנחנו איננו מתירים ביטויים המסיתים לגזענות, שלא לדבר לרצח. ולאמנות אין כאן חסינות מיוחדת, למורת רוחם של אמנים מסוימים.

    התגובה הנאותה, לכן, היתה צריכה להיות פעולה בדרכים ציבוריות, דיפלומטיות ואולי אף משפטיות נגד אותה יצירה _במידה_ שאכן פרשנות סבירה שלה היא הצדקת פשעים איומים של רצח חפים מפשע.

  • Reply
    אני me
    18/01/2004 at 8:48 pm

    כיון שהתשובה לשאלה האם זאת יצירת אומנות היא שלילית, הרי שגם הגדרת התנהגות השגריר אינה תגובה הולמת ליצירת אומנות. זוהי תגובה הולמת לקשקוש מתועב ופטישיסטי האוהב להציג לראווה בריכת דם אדם כדי לספק ריגוש כלשהו.
    זוהי פרונוגרפיה. לא אומנות.
    ולכזאת -תגובת השגריר ראויה ועוד איך.

  • Reply
    אליסיה
    18/01/2004 at 9:13 pm

    תודה, נעמה על ההתייחסות העניינית שלך.

    והערה ל-"אני-me"-
    בכוונה לא העלתי את הסוגיה הזו – האם זו יצירת אמנות, מכיוון שעניינה אותי יותר השאלה העקרונית – הכפולה – שהצגתי קודם.
    אישית, לא חושבת שאני יכולה לקבוע איזוהי יצירת אמנות או לא.

  • Reply
    ככה וככה
    18/01/2004 at 10:47 pm

    במקום לכבות את האורות, היה צריך "להפרות" את היצירה בצורה קצת יותר אינטיליגנטית, כמו למשל להוציא את הראש האותנטי מהקבר – תולעים והכל – לתקוע אותו על מקל, ולשתול אותו מול הבריכה והסירה עם התמונה של הקדושה הצדקת נ"י.
    אפשר גם לפזר מסביב עוד קצת חלקים רקובים מהגופה. שיסתובבו השוודים האנינים עם מטפחות על הפרצוף ויזהרו איפה הם דורכים. אם כבר מיצג, אז רב-חושי.

    הבעיה היא שלדיפלומטיה הישראלית אין חוש לאמנות מהסוג האוונגרדי.

  • Reply
    גלעד
    18/01/2004 at 11:55 pm

    הסקר בוואלה!

    http://news.walla.co.il/?w=/4303/@poll.results

    לא יאמן אבל זו ישראל חובבת התרבות והפתוחה.

    איכסה.

  • Reply
    חנן כהן
    19/01/2004 at 12:53 am

    תחליטי – או שאת אומרת שהאמנות מצדיקה או שלא.

    אני חושב שיש הבדל משמעותי בין "להבין", "להסביר" ו-"להצדיק".

    יותר מדי אנשים מתבלבלים ביניהן. בטוח שהשגריר האדיוט הזה התבלבל.

    כדי לעשות שלום עם מישהו, אני חייב להבין את הצד שלו, אפילו אם הוא מפנה כלפי אלימות בתהליך. אני גם צריך להסביר את מעשי הצד השני לצד שלי כי להצדיק את מעשה השלום.

    אני יכול גם להצדיק את מעשי האלימות המופנים כלפי, אבל אז אני סתם מתאבד. ואני לא.

  • Reply
    אני me
    19/01/2004 at 2:03 am

    ודי לחכימה ברמיזה…

  • Reply
    אליסיה
    19/01/2004 at 7:43 am

    חנן: מה זה ה"תחליטי" הזה שלך? הצגתי את נקודת המבט שלי, הצגתי פה שאלה שאני מפנה לשני הצדדים.
    מה לעשות, שאני בן אדם שמנסה לראות תמונה מלאה ולא רק צד אחד של המטבע …
    תסלח לי, אבל מי שמבלבל פה בין הדברים זה אתה. אתה יכול לעשות שלום עם הפלשתינאים (רק שכבר יהיה) וכאמור להבין את הסבל שלהם וכו'.
    אבל להבין אקט של טרור? מה הקשר? מה יש כאן להבין?
    ובנושא הזה, אני ממשיכה לטעון, שהבנה היא סוג של הצדקה.

  • Reply
    חנן כהן
    19/01/2004 at 8:34 am

    "שלא לאמר" הוא מטבע לשון שהגיע הזמן להוציא אותו לגמלאות.

    כשאומרים "שלא לאמר" מתכוונים ל"אני רוצה להגיד את זה אבל אני לא רוצה שיחשבו שאני אומרת את זה אז אני מוסיפה לפני זה שלא לאמר". זאת התחמקות מיותרת ואולי סתם טיק לשוני שכדאי לשים לב אליו.

    וכל זה בלי קשר לתוכן של מה שכתבת.

  • Reply
    חנן כהן
    19/01/2004 at 8:41 am

    אני לא פילוסוף ואני חושב שכל הגדרה שלי את המילה "להבין" תהיה מעגלית ושגויה מבחינה לוגית.

    מבחינתי, "להבין אקט של טרור" זה להכיר את הרקע הפוליטי, החברתי והנפשי של מבצע האקט. "להבין" זה לא "להזדהות" ולא "להצדיק" ולא "לחוש אמפטיה".

    יכול להיות שבשבילך "להבין" זה אחת או כמה מהמילים שאני טוען שהן לא להבין ואז השיחה היא על הגדרות.

    אני חושב שצריך להבין כמה שיותר. אפילו את האויבים הגרועים ביותר, וזאת כדי לדעת איך ועל מה לדבר איתם כדי להגיע בסופו של דבר למצב של שלום. בלי הבנה לא יהיה שלום.

  • Reply
    אליסיה
    19/01/2004 at 9:00 am

    לא ברור לי איך גלשת מנושא שלדעתי הוא חשוב (מן הסתם העלתי רשימה לכאן) לתיקון הטקסט שלי.
    אתה מנסה לסדר את הדברים שלי לפי הרצון שלך. אם אתה חושב שהביטוי הזה צריך לצאת לגמלאות – אז תוציא אותו. אני התכוונתי אליו וכך כתבתי. וזו לא התחמקות מיותרת. זו הדיעה שלי, שהיא לגיטימית באותה מידה כמו הדיעה שלך.

    אני מבינה את חוסר הצדק, את ההשפלה של הכיבוש, את הצורך בפתרון מדיני של הסכסוך הזה, את הצורך ביציאה מוחלטת מהשטחים.
    אבל,
    אני לא מוכנה ולא יכולה להבין את מעשי הטרור. מי שמתפוצץ במסעדה (או בקניון, או באוטובוס או בקולנוע) לא רוצה לעשות איתי שלום. הוא רוצה להרוג אותי. מה יש כאן להבין בכלל?

  • Reply
    דודי
    19/01/2004 at 10:34 am

    חבלה ביצירת אומנות, אפילו היא מקוממת, היא מעשה חמור. אם היא נעשתה מתוך להט רגשי, (אני לא בטוח שהמעשה היה מחושב מראש, זה לא מובן מהראיון) זה נסלח.
    אם החבלה היא סמלית, כמו הוצאת חוט החשמל מהשקע, זה בגדר מחאה לא אלימה, כיוון שלא נגרם נזק ממשי ליצירה. גם זה נסלח בנסיבות מסוימות.

    מה שנעשה שם, הפלת הפרוז'קטור, הוא קצת מעבר לגבול החבלה הסמלית.

  • Reply
    טלי
    19/01/2004 at 7:25 pm

    לדיון הפתוח בנושאים כה עקרוניים. אין לי דיעה חד-משמעית בנושא הזה, אבל ככל שהצלחתי לשפוט:

    א) השגריר, באקט הרמבואי והלא-ממש אינטליגנטי שלו, עשה שירות נהדר לאמן די נידח
    ב) תגובתו של השגריר מביכה, ומצטרפת לשורה ארוכה של מעשים ואמירות מביכים ומגוחכים של שגרירינו המוכשרים
    ג) עבודתו של האמן גם היא מביכה, ואפשר להגיד עליה שלכל הפחות מדובר כאן בטעם רע מאוד
    ד) גם הטקסט שצורף לעבודה [לא יודעת אם ראיתם, הוא מצוטט בין היתר ב'העוקץ' די אינפנטילי, לדעתי האישית.

    אבל –
    ה) אני לא מבינה איך אפשר להתבלבל ולחשוב שיצירת ה'אמנות' הזאת, מביכה, טיפשית וסרת טעם ככל שתהיה, מבטאת 'אמפתיה' או 'תמיכה' בפיגועי טרור?
    איך הגיעו אנשים למסקנה כזאת?

  • Reply
    ניר
    20/01/2004 at 11:49 am

    טלי, קראתי את הטקסט (בתרגום האנגלי שלו, בכל אופן. אני לא יודע באיזה שפה הופיע במקור)

    להבנתי, רוב הטקסט עוסק בהסבר מניעיה של הרוצחת – הצבא הרג את יקיריה, מתו מול עיניה, אם עמה לא יחיה בשקט אף אחד אז שישרף כל העולם וכו'

    בסוף יש שורה או שתיים שמספרות שמתו אנשים חפים מפשע בפיגוע. כשאתה מגיע אליהן, בהנחה שהטקסט של האומן-מהתחת הזה איכשהו נגע בך – אתה כבר בצד שלה, מזדהה עמה ומבין אותה.

    מסעדת מקסים היא חלק מהנוף שהכרתי כל חיי. אני גר היום בטווח שמיעת הפיצוץ. הפעולה של השגריר, שהתמצתה בסך הכל בניתוק סמלי של הזרקור מהחשמל, היא הפעם הראשונה שהרגשתי ששגריר ישראל באמת מיצג אותי.

    נדמה לי שלמי שראה את העימות בין ה"אמן" לשגריר, ואת הראיונות שאחר כך, ברור גם מי כאן הבוטה והאלים.

  • Reply
    אליסיה
    20/01/2004 at 2:39 pm

    טלי, כפי שניר כתב כאן, האמן בעצמו מסביר מה שהוא התכוון לעשות במיצג הזה.
    הנה הלינק לטקסט:
    http://www.makingdifferences.com/site/calendar.php?lang=en&id=20

    ודודי: ממה שקראתי ומהראיון עם השגריר, ברור מאוד שהוא כעס, אבל האקט לא היה אימפולסיבי.
    הוא לא פגע ביצירה. החשיך אותה. שזה כמו לשים פלסטר על הפה של מישהו שמקלל, פחות או יותר.

  • Reply
    אמיר
    02/02/2004 at 9:24 pm

    לדעתי כולכם לא חוויתם את היצירה בכלל.
    את המייצג ליוותה מוזיקה בעיבוד של המלחין דרור פיילר,
    מהמעניינים שבאמני ישראל.

    אין ביצירה שום אמירה שרומזת לעדוד או הצדקה למתאבדים.

    אין שום הגבלה על אומן ואם יש, האומן צריך להתקומם נגד המגבלות הללו.

    מי שמחבל בכל יצירת אומנות כלשהי הוא אידיוט חסר תקנה
    חסר השכלה.
    לא שופטים יצירת אומנות בלי להבין אותה זו פשוט בורות.
    וכשמבינים אותה לו הורסים אותה מבקרים אותה אלה הם הלכי תרבות מינימלים בעולמנו – חופש הביטוי כבוד האדם כל אלה חלים על כל הצדדים של האומן של המתבוננן ושל המבקר
    כולם רשאים לדבר לבקר להציג ואפילו אם האמירה עלולה לפגוע בצד זה או אחר
    מן הסתם תפגע היצירה באחר כאשר היא עוסקת במחלוקת ובסכסוך בין שני צדדים.

    מדבריך אני שומע סוג של התחסדות
    "אני לא מבינה את הטרור"
    עד שלא תהי במצבם לא תביני לעולם
    רק לפני 60 שנה מרד גטו ורשה פרץ את זה את כן יכולה להבין ??????? עם מדוכא שסובל ואין לו חופש מורד ומוכן לכל דרך אפשרית להתנגדות. לי אין שום סיכוי לדעת מה אני הייתי עושה במצבם.והעניין הוא שזה לא כל העם שמשתמש בטרור ובכלל אני לא מבין את המילה הזאת לדעתי גם היא מתחסדת בעצם המשג הזה של טרור שם של משהו רע
    ולעומת זאת גדר הפרדה זה משהו טוב
    אני יודע עד כמה את רוצה שלום כמו שאמרת קודם וזה טוב מאוד אך זה לא מספיק.

  • Reply
    קארין
    04/02/2004 at 2:39 pm

    לפי דעתי הוא הישתמש ביצירה זו להביאה מה שהוא חושב אוו רוצה לאגיד אבל הוא הביאה את זה בדרר לא יפה כיאילו היהודים גורמים לערבים להיתאבד והם אילו שבחרו בדרך הזו וגם לנו זה בכלל לא נעים מה שהם מיתאבדים הם מאושרים יש להם מה לעשות לא להיתאבד אז אני חושבת שהמיצג היה מיותר מאוד הוא יכל להביאה את דעתו בדרך פחות פוגעת………………….

  • Reply
    אליסיה
    04/02/2004 at 5:12 pm

    מקווה שתקרא את התגובה המאוחרת שלי לתגובה המאוחרת שלך …
    מה הקשר בין מרד גטו ורשה לפעולות התאבדות של הפלסטינאים? לא ברור לי.
    ואני חושבת שאי אפשר להתפלסף על "טרור". טרור זה משהו רע, לא משנה מי עושה אותו ולמה.
    אני יודעת לצערי מה זה לחיות במקום שהשלטון מדכא את העם, אבל אני בטח לא חיה את המצוקה של הפלסטינאים. ואני חושבת שאנחנו לא צריכים להיות שם. לשניה אחת.
    אבל מצד שני גם ראיתי מאוד מקרוב כמה מהתוצאות של פעולות טרור. כשאתה מדבר עם בחורה צעירה שמחבל רצח את בעלה ושומע את הבת הקטנה שלו בוכה שהיא מתגעגעת לאבא, לא נראה לי שאתה יכול להבין את הטרור.

  • Reply
    אמיר
    09/02/2004 at 5:31 pm

    מקווה שתקראי את התגובה המאוחרת שלי לתגובה המאוחרת שלך …
    השתמשתי בדוגמא של מרד גטו ורשה כדי להראות שכל עם שחי בתנאים תת אנושיים מורד נגד מדכאיו לא משנה באיזה מחיר
    גם אם אין סיכוי

    אני מכיר כמה קורבנות שנפלו מפיגועים אני מכיר גם כאלה שמתו במלחמה ואני מכיר גם מאות אלפי משפחות שחיות יום יום תחת שלטון מחפיר פשיסטי ולא מתחשב בכלום אין כסף אין מה לעשות כל היום יש חומה מול בית שסוגר כמו כלוב את אלה שבתוכה ומחצה לה ,אני מכיר את הבוץ והרפש של הרחוב. אומנם את כל אלה איני חי על בשרי כיוון שאני חי חיים "טובים" הי שם בארץ, אני יהודי ופה במדינת היהודים היהודים עדיפים במיוחד אשכנזים עם עדיפות לעשירים.

    סעי למשל לאבו-דיס בצד שלהם או אפילו בצידנו של החומה
    ורק תביטי במראה המחריד הזה…נכון הסיפור של החומה הוא חדש יחסית אך אותה חומה מבטאת באופן רציף את היחס שלנו היהודים אליהם כאילו היו הם לתת אדם כמו חיות אולי
    זהו יחס בלתי נסבל ע"י אף אחד בעולם, אולי כמה מזוכיסטים.
    אין ספק שאובנדם של קרובים וכלל של אנשים זו חוויה קשה שאי אפשר להשלים איתה או להצדיקה או לקבלה
    אך לטעון שזה מגיע להם כי אחי נהרג בפיגוע התאבדות
    זו התחסדות של עם נאור. במצב של אובדנות רבים כל כך
    קשה לזכור את ההיסטוריה אין רצון להיזכר בה ו זה בכלל לא בקטע של שנאה עצמית או להיות צודק.פשוט צריך לזכור שהבעיה היא היחס שלנו לבני אדם הללו ולא הפיגועים
    היחס שלנו נולד הרבה לפני שהם התחילו למרוד ולהשתמש בכוחם נגד אזרחים.

    זה הכל עניין של סובלנות כלפי האחר בסופו של דבר
    אנני מצפה לסובלנות מאף אחד אני גם לא בה להטיף למרות שלפעמים זה אולי נראה כך
    אנני מקבל הצדקות לרצח לא מפה ולא משם
    ובטח שלא הטלת אשמה בעם שלם
    רצח מתרחש בכמויות פה והרבה יותר שם כן מספרים…
    סבל …כן מספרים ועובדות…כאב…
    ואני יכול ליצור ולהתבטא בכל דרך שתהיה נגד או בעד
    אנטרפטציות שונות לאמנות תמיד יהיו
    אך לא יתכן שבגלל רגש מסוים שזה מעורר באנשים שרואים זאת ללא כל הבנה וללא אבחנה מעמיקה יחליטו שהיצירה טיפשית או שיש בה כוונות כאלו ואחרות, פגיעה מכוונת

    זאת אומרת אפשר לומר זאת כך
    אם האמירה של יצירה פוגעת ובמכוון
    כמו למשל יצירה שמצדיקה רצח של אדם או עם או הסתה לרצח ועוד זו יצירה אך לא אומנות יפה ככל שתהיה
    וגם בזו אין איש שיכול להרוסה שלא כחוק. כיוון שצריך להסביר זאת באופן מעמיק אין סוף לחוצפה ולהתחסדות
    משמיעם ואגנר בארץ היהודים …אבי השנאה האנטישמית אבל פיילר זה פוליטי את זה צריך להרוס….

    לי יש שאלה אחרת…האם היוצר באשר הוא מתקיים כחלק מיצירתו או שיש להפריד בינהם????.

  • השאר תגובה

    שינוי גודל גופנים
    ניגודיות