susy - אליסיה שחף צלמת אמנית - צילום אישי נשי - פוטותרפיה

susy

 בחמש בדיוק אני פותחת את הדלת במפתח שאמא נתנה לי.
כל פעם שאני פותחת את הדלת, אני רואה בעיניים השקופות-כחולות שלה ניצוץ חיים קטן שמייד נעלם. היא שמחה לראות אותי, אני יודעת.
היא יושבת על הספה הלבנה, ידיים כחושות על הברכיים, הראש נשען לאחור, מביטה באותה נקודה בקיר מולה.
אני עורכת על השולחן הקטן במטבח צלחת עם פרוסת לחם, מניחה עליה פרוסת גבינה צהובה, ומבקשת יפה מאמא שתשב ותאכל.
היא קמה לאט מהספה, רועדת כל הדרך לכסא שבמטבח. ארבעה צעדים, אולי.
היא מפוררת את הגבינה והלחם לפירורים קטנים, מכניסה פירור או שניים לפה, לועסת ולועסת ודוחפת ממנה את הצלחת.
מספיק, אכלתי מספיק.
אני מנסה לשכנע אותה לאכול עוד קצת, אולי פרילי תות, את אוהבת פרילי תות.
כשתבואי מחר אל תשכחי להביא לי את התרופות שלי, היא אומרת לי. תלכי כבר, היא לא אומרת בקול.
אני הולכת לנוח, ומשתיקה את הטלפון. בואי מהר, אומר הקול של הדוד במשיבון. בואי מהר, אמא מתה.

 

Share

אולי גם זה יעניין אותך

5 תגובות

  • Reply
    ח ל י
    23/06/2013 at 10:31 am

    אוי אליסיה

  • Reply
    Lea Steinmetz
    23/06/2013 at 10:53 am

    אהבתי וכאבתי.

  • Reply
    שלומית לוי
    23/06/2013 at 4:39 pm

    כואב

  • Reply
    רונן
    23/06/2013 at 10:56 pm

    מצמרר ועצוב

  • Reply
    פנינה
    12/07/2013 at 8:44 am

    אליסיה יקרה
    עוקבת אחרי הבלוג שלך.
    אתך בצערך. מבינה ומזדהה.
    פנינה

  • השאר תגובה

    שינוי גודל גופנים
    ניגודיות