היום לפני 5 שנים היא ויתרה סופית. הזמן קצת מרפא, היא כבר כמעט זיכרון.
אז נזכרתי כמה יפה היא הייתה. ואיך אהבתי לקרוא לה ma, זה הרגיש קרוב יותר, איכשהו.
היום לפני 5 שנים היא ויתרה סופית. הזמן קצת מרפא, היא כבר כמעט זיכרון.
אז נזכרתי כמה יפה היא הייתה. ואיך אהבתי לקרוא לה ma, זה הרגיש קרוב יותר, איכשהו.
4 Comments
ח ל י
1 במאי 2012 at 9:28איזה תמונה מקסימה,
ואיך, תגידי איך זה היה כתוב מראש.
איך שאת מצטלמת כבר אז עם צילום ביד.
אסתי סגל
1 במאי 2012 at 10:20כמה אתן דומות.
וזה כשלעצמו הזכרון הממשי ביותר.
שרון רז
1 במאי 2012 at 10:21צילום יפה וגם כתבת יפה ונוגע.
שלומית
1 במאי 2012 at 12:45חיבוק, יקירה. חיבוק.