בלוג

La grande bellezza

ככה זה תמיד מסתיים. עם מוות. אבל קודם היו החיים, חבויים מתחת לבלה, בלה, בלה…אחרי הכל, זה רק טריק, כן, רק טריק״
ג׳פ גמברדלה

 

כבר די הרבה זמן מחכה לי הסרט הזה, שאראה אותו.
היה קשה למצוא שעתיים וחצי פנויות כדי שזה יקרה.
ואתמול הן היו שם, השעות: שבת אחר הצהריים, עם השקט הזה שמגיע אחרי שבוע עמוס. זמן שלא חייבים כלום.

יותר משעתיים ביליתי בתוך הראש של ג׳פ, סופר שכתב ספר אחד בחייו, בצעירותו, ספר מוצלח שהכניס אותו למילייה הבוהמי – אמנותי של רומא.
ומאז הוא כותב, אבל לא ספרים. הוא מראיין וכותב עבור מגזין נחשב, והוא משוטט ומבלה ברומא.
הסרט מתחיל בחגיגת יומולדת 65 של ג׳פ גמברדלה. הוא עדיין נראה טוב, המוח שלו חד כתער, נשים וגברים מעריצות אותו, אנשים זוכרים לו את הספר הגאוני שלו.
והוא משוטט לו ברומא ומתבונן. ומחפש.

vr08
את מה שהוא מחפש אני לא אגלה כי אני לא רוצה לקלקל למי שיקבל את המלצתי וירוץ לראות את הסרט.
שנים חיכיתי לסרט כזה. סרט שפליני והאחים טרביאני ואטורה סקולה לא היו מתביישים לחתום עליו, אבל עכשווי מאוד.
סרט ארוך, שלא ממהר לשום מקום. אבל הוא לא משעמם לשניה. הסיפור שהוא מספר הוא לא ליניארי, אלא אסוציאטיבי.
באופן שנראה הגיוני לגמרי, בסצנות סוריאליסטיות משובחות, הוא לוקח את הצופה, ביד בטוחה, במבוך המופלא הזה שמתפתל לו בתוך האיש, בקרביים שלו, במחשבות שלו, בזיכרונות ובחלומות שלו.

2b80e53c1e8e32f81f0c3ac2cd2df457
הוא מצייר תמונה עגומה וזוהרת של חברה אינטלקטואלית ודקדנטית, שעסוקה בעצמה, לא מביאה תועלת אבל גם לא ממש נהנית מהרגע, או מדבר.
הכל שטחי, ולא נוגע, ולא מגיע.

ברקע, השחקנית הכמעט ראשית – הנצרות – על כל האבסורד והנחמה שהיא מייצגת.
ואין תשובות. רק שאלות, כמו שאמנות טובה יודעת לעשות.
והצילום, נפלא, מרגש, מוכר ומפתיע.
יפה, מכוער, מצחיק, עצוב, משמח ומדכא.

כל כך.

 

You Might Also Like

No Comments

    Leave a Reply