בלוג

Interior Spaces

Anne Hardy – Cell ©

העבודות של אן הרדי נראות כמו צילומים של מקומות קיימים.

למעשה, אלה סטים שהרדי בונה בסטודיו שלה ואחר כך מצלמת, באמצעים די קבועים: היא משתמשת במצלמה בפורמט בינוני – שיתרונה בכך שהנגטיב המתקבל גדול יותר ולכן ואיכותי מאוד – ובעדשות רחבות -שמאפשרות לצלם חלל שלם ממרחק יחסית קטן, ומעגלות את הצילום, כך שיוצרות תחושה של חלל סגור, הרמטי. היא מכוונת את התאורה כך שהיא כאילו מגיעה לצילום מבחוץ.

Anne Hardy – Drift ©

הרדי מציעה לצופה מבט חטוף למקומות דימיוניים, שהכוח שלהם הוא בתחושה שהצלמת יוצרת, שאלה מקומות “אמיתיים-מציאותיים” ולכן מאוד קל לצלול לתוכם, ללכת לאיבוד בתוך הדימוי.

החללים שהרדי יוצרת ומצלמת הם חללים קלאוסטרופוביים, עמוסים מאוד, מעיקים. יש בהם סדר (או אי-סדר) אובססיבי ומטריד.

Anne Hardy – Lumber ©

המציאות והפנטזיה מתערבבות ומבלבלות בצילומים של הרדי.

הרדי מספרת סיפורי בדיה של טבע הזוי, על-מציאותי. כמו האמנים הסוריאליסטים, הרדי עושה שימוש באובייקטים יומיומיים, מוכרים, “מציאותיים” – גם במראה וגם בשימושיות היומיומית שלהם – בטכניקה צילומית נקיה, אסטטית, כמעט נזירית, ויוצקת אותם לתוך סביבה אחת שבה הכל נראה הרמוני במבט ראשון.

מבט מעמיק מעט יותר יגלה את הפרטים ההזויים, הלא מציאותיים, את החיבורים הלא הגיוניים, את הכאוס.

הרדי פותחת בפני הצופה צוהר לנופים פנימיים, היא מאפשרת לו להציץ מבעד לחלון למקומות שאולי היה עדיף לו, לצופה, לא להיחשף אליהם כלל.

Anne Hardy – Small Space ©

יש בעולמות האלה המון חפצים מיותרים, חפצים שאנשים קונים, עורמים ואוספים ואחר כך זורקים או מתקלקלים, מתיישנים, מתבלים. חפצים אלה ממלאים את החללים בהם אנשים חיים. הרדי לוקחת את ההשתלטות הזו של החפצים על חללי הדיור האנושיים לכדי קיצוניות: ממלאה אותם כמעט עד אפס מקום, בנפח, בצבע, באי סדר, באופן אובססיבי, מחניק.

וכך, אין בצילומים של הרדי נוכחות אנושית בדמות בני אדם, יש בהם חוסר נוכחות אנושית מטרידה: כמו היו אלה חללים שבלעו את יושביהם ויוצריהם, שהכאוס דחק אותם החוצה, או מסתיר אותם מאחוריו.

האשליה שיוצרת הרדי עובדת מכיוון שהיא מתנהלת בסוג של מעגל סגור: התחושה של מציאות מוכרת, שלמעשה היא מתוכננת ובנויה עד לאחרון הפרטים, מצולמת ובסופו של דבר מושמדת, תחושה שמובילה לתחושה אחרת של פנטזיה כאוטית, של גודש של חפצים בחלל קלאוסטרופובי, שמובילה קודם כל לנבירה וחיפוש אחד דברים מוכרים, חללים מוכרים, מקומות עימם ניתן להזדהות, ואחר כך לרצון לזרוק את כל המיותר, לטהר, לסדר. ובמקביל, הצורך והרצון להשאר, להשאב לתוך עולם החלומות הפנטסטי הזה, שהרי, אם זה חלום או פנטזיה, זו לא מציאות, ובטח ובטח לא המציאות הפרטית ה”מציאותית” שלי – הצופה בעבודה.

Anne Hardy – Untitled_VI ©

You Might Also Like

13 Comments

  • Reply
    שבי
    1 באוגוסט 2007 at 15:36

    שאלה לי אליך –
    מה הגישה שלך לגבי עבודות מסוג זה ,
    למעשה ניתן לבצע אותן ב-3 דרכים שונות,
    א – כמו שהרדי ביצעה אותו – סט סטודיו וכל השאר,
    ב – מונטאז’ של מבפר צילומים
    ג – ביצוע חלק גדול מהעבודה בעזרת מחשב , – בין אם ע”י ציור על הצילום ובין אם ע”י בנית כל או רוב הצילום בתוכנת הדמיה תלת-מימד,
    האם בעיניך יש הבדל בגישות – או שמה שקובע זה התוצאה הסופית – ללא כל שאלה איך היא הושגה

  • Reply
    אליסיה
    1 באוגוסט 2007 at 15:50

    שבי,
    שאלה מעניינת. אני חושבת שיש חשיבות עצומה לתהליך בו העבודה נעשתה.
    מבחינת החשיבה הצילומית, בניית המציאות האלטרנטיבית, זוית הצילום ואיכותו וכו’.
    כמובן שאפשר להשיג תוצאות דומות גם בדרכים אחרות, כפי שציינת, אבל אני מרגישה שיש אמירה אמנותית ומחשבתית כאשר אמן מחליט ליצור סוג כזה של עבודה באמצעים “לא סטריליים” ו…איך נקרא לזה, מסורתיים צילומיים של בניית המציאות על החומריות שלה, על התחושה ה”מציאותית” (יש הרבה עניין בנושא המציאות בעבודה של הרדי).
    יש לי תחושה – וזו תחושה בעיקר, שהתוצאה יכולה להיות שונה לגמרי אם היא הייתה מתבצעת בדרך אחרת.

  • Reply
    שרון רז
    1 באוגוסט 2007 at 16:35

    עבודות מעניינות וייחודיות, בהחלט טוב שהיכרת לנו פה את זה, חללים מבולגנים ודי הזויים, משהו אחר, אהבתי במיוחד את השניה מלמעלה

  • Reply
    ח ל י
    1 באוגוסט 2007 at 16:36

    תודה. לא הכרתי. עולם קסום ויזום. מקסים ומרתק בעיני. אולי אחזור עם שאלות 🙂

  • Reply
    עדי
    1 באוגוסט 2007 at 17:26

    הצילום הראשון קצת מזכיר צילום של ג’ף וול, האיש עם המנורות

    http://www.buchladen46.de/media/2/20040115-wall%20Ellison%20invisible%20man.jpg

    תודה

  • Reply
    אליסיה
    1 באוגוסט 2007 at 18:22

    תודה לכם 🙂
    עדי, תודה מיוחדת לך, בכלל לא חשבתי על הצילום של ג’ף וול ואני מסכימה איתך בהחלט שהוא מזכיר את “התא” של הרדי

  • Reply
    נתן
    1 באוגוסט 2007 at 18:39

    בסגנון אמריקאי טראש.

  • Reply
    גיא עולמי
    1 באוגוסט 2007 at 21:37

    נהנתי מאוד ואשמח להפנות את גולשי התוכנייה
    בלינק ישיר לרשימה

  • Reply
    יעל ברזילי
    2 באוגוסט 2007 at 4:48

    שונה בהרגשה אבל דמיון מסוים ברעיון:
    http://artscenecal.com/ArticlesFile/Archive/Articles2000/Articles0600/JCasebereA.html

  • Reply
    אלי
    2 באוגוסט 2007 at 10:34

    “היא מאפשרת לו להציץ מבעד לחלון למקומות שאולי היה עדיף לו, לצופה, לא להיחשף אליהם כלל”.

    זו אמירה ריקה לגמרי. האמנם היה מעדיף שלא להיחשף? למה?
    אני כותב את זה כי שאר הפוסט מאוד מעניין וכנה, וקלישאה כזו מחלידה את הכל.

  • Reply
    אליסיה
    2 באוגוסט 2007 at 12:48

    תודה, גיא ויעל
    נתן – הייתי שמחה שתסביר מה המשמעות של “סגנון אמריקאי טראש”
    אלי, זה היה הרהור שלי, שאולי זה סוג של מקום אפל שאחרי שראיתי אותו, מצד אחד משך אותי להסתכל עוד ועוד ומצד שני זה לקח אותי למקומות שהיה עדיף לי לא להגיע אליהם.
    אם מחשבה של בן אדם נראית לך קלישאית וריקה – חבל לי שכך אתה מרגיש, אבל כמובן – זכותך המלאה…

  • Reply
    מירי פליישר
    2 באוגוסט 2007 at 21:42

    ייחודי
    ומעניין
    תודה
    http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=36

  • Reply
    יניב
    3 באוגוסט 2007 at 19:46

    כרגיל.

    תודה.

Leave a Reply