מעטה דק

אני אישה קוראת.

בכל רגע נתון יש לי ליד המיטה (שם אני הכי אוהבת לקרוא ספרים) ערימה מכובדת ודי אקלקטית של ספרים, בשלוש שפות שונות.

אני קוראת פרוזה ואני קוראת שירה ואני קוראת בלשים ואני קוראת מדע בדיוני, בדרך כלל במקביל.

אולי בגלל שאני כל כך אוהבת ספרים, בטוח לא רק, אני כל כך מתרגשת כשמזמינים ממני עבודה שתתנוסס על כריכה של ספר.

ביחוד על ספרי שירה.

ביחוד שירה עדינה ורכה כמו של ריקי כהן

Share

האור החולף ביננו

ימה ברקאי ראתה את הצילום הזה שלי בפייסבוק, פנתה אליי וביקשה אותו לעטיפה של ספר השירים היפיפה שלה.

ימה כותבת על התהליך של הוצאת הספר לאור, ועל הבחירה בצילום הזה לספר:

" את הצילום היפהפה שעל הכריכה צילמה האמנית המוכשרת אליסיה שחף

שכמעט בלי לדבר, עברה בינינו אותה הבנה עמוקה.

בצילומים שלה, היא מדברת בשפה הזאת, שפה ההיאחזות, שפת האורות החולפים, .והצילום הוא הדיוק המזוקק של החוויה.

 

 

Share

זה גדול עליי – אור פישר

מאז שלמדתי לקרוא ועד היום אני קוראת הכל. שלטים ברחוב, תווים של בגדים, כתוביות בסרטים.
וספרים. המון ספרים.
לכן, אני כל כך מתרגשת כשמבקשים ממני דימוי לספר.
היו כאלה שהזמינו וצילמתי במיוחד, היו כאלה שהסופר/ת או ההוצאה פנו אליי וביקשו דימוי שראו אצלי בתערוכה, או באתר, או במדיה חברתית כלשהי.
כשאור פישר פנתה אליי וסיפרה לי על מה היא כתבה, התרגשתי עוד יותר.
אור כותבת את הלב שלה בספר הזה. בלי מחיצות, בלי ברקסים. היא מדברת על מחלת הנפש שלה, על האשפוזים החוזרים.
היא הגיעה אליי כדי להתייעץ איתי, איזה דימוי מתאים שיהיה על הכריכה של הספר.
דיברנו קצת, היא הראתה לי איור שחשבה שאולי יתאים.
דיברנו עוד קצת והצעתי לה לחשוב על כיוונים אחרים.
הפנתי אותה לאתר שלי, שתראה אם היא מתחברת לשפה שלי.
אחרי כמה ימים היא חזרה אליי, אמרה לי שמאוד אהבה את הצילומים שלי, בעיקר את הסידרה casa tomada, וצירפה דימוי אחד שאהבה במיוחד.
אפשר אותו?
שמחתי כל כך שדווקא את זה היא אהבה, והגיעה אליו בעצמה. ידעתי שהסידרה הזו תתאים לספר שלה. אולי אפילו ידעתי שהצילום הספציפי הזה יתאים. אבל לא רציתי להציע. רציתי שהיא תבחר לבד. שתרגיש מה מתאים לה.
פגשתי אותה פנים אל פנים בפעם הראשונה כשהיא הביאה לי עותק מהספר.
רק אז סיפרתי לה את החיבור האישי, המאוד עמוק לתכנים שלה.
אמרתי לה, שאני מכירה את המחלקה הסגורה בבית חולים לחולי נפש מבפנים.
היא הייתה מופתעת.
אמא שלי, הסברתי.
גם עליה זה היה גדול, העולם הזה.
dsc_2873c

Share

החמלה והזעם – גלעד מורג

לכל צילום מוזמן יש סיפור.

בספר הזה יש לי סיפור של אכזבה קטנה. אמנם יש צילום שלי על הספר.

אבל לא על זה חלמתי.

רציתי צילום אחר.

נסעתי לאוגוסטה ויקטוריה לצלם נוף מאוד ספציפי, ובסופו של דבר נבחר צילום אחר ממקום אחר ומתקופה אחרת, שהוא פחות מאפיין אותי.

אבל זה מה שהסופר בחר.

ואני אוהבת את הצילום, עומדת מאחוריו.

1-6753b

Share

יום שני – נסים קלדרון

 

 

טלי שאלה אותי אם אני מוכנה לצלם תמונה עבור ספר חדש של נסים קלדרון שהיא עורכת. היא הסבירה לי, שהספר עוסק בשירה ורוק.

אני אוהבת רוק, אני אוהבת שירה, ואני אוהבת לצלם. חשבתי, שיהיה כייף לצלם עבור נושא מעניין כל כך. ובאמת לא ידעתי עד כמה כייף זה יהיה.

כבר במפגש הראשון עם טלי גיליתי את האישה האינטליגנטית והמתוקה שמאחורי (או לפני) השירים היפים, המודעות והלוחמנות החברתית והפוליטית שכבר הכרתי ואהבתי ב"רשימות".

המפגש עם נסים קלדרון היה מרגש, מבחינה אישית ואינטלקטואלית. הקשבתי מוקסמת להסברים, לניתוחים, לידע הנרחב, לנקודת המבט היחודית ובעיקר להתלהבות, ליצירתיות ולעומק המחשבה שלו.

ניהלנו שיחות על תרבות ואמנות, על מוזיקה ושירה. התפלאתי קצת לגלות כמה אני יודעת, כמה אני מכירה, איך בחושים הלא אקדמיים שלי אני אוהבת ומעריכה את אותם היוצרים שנסים חוקר.

לאחר כמה ניסיונות והתלבטויות, החלטנו שברי סחרוף יהיה על הכריכה של  הספר. (העיצוב של נורית וינד קידרון)

בחודש אחד הלכתי פעמיים להופעות של ברי – אחת בנמל תל אביב ואחת ב"ברלה" בלהבות חביבה. פעמיים נהניתי מהמוזיקה, מההופעה שלו מהאנרגיות שלו, מהנוכחות שלו, מהקהל מסביב. וכמובן מהצילום.

פעמיים הוזמנתי להשקה של הספר: אחת בבית ביאליק ואחת בלבונטין 7. שני האירועים היו מרתקים, כל אחד מכיוון שונה.

בבית ביאליק נשאו דברים אנשים מתחום הספרות והאקדמיה, בלבונטין משוררים הקריאו שירה ומוזיקאים ניגנו ושרו.

היה מרגש לשבת ליד עמוס עוז, א.ב. יהושע ואתגר קרת. לראות ולשמוע ממש מקרוב את נתן זך, דורי מנור, שלומי שבן וברי סחרוף (בין היתר).

שתהיה שנה מהנה.

נתן זך ונסים קלדרון

שלומי שבן

 

 

ערן צור

 

מיכה שטרית

ברי סחרוף

Share

אנשים קשים – יוסף בר יוסף

את הצילום שעל העטיפה של הספר "אנשים קשים" צילמתי עבור סידרה שקראתי לה "תשוקה".

שאלתי נשים "מה התשוקה שלך" וקיבלתי אינספור תשובות נפלאות ומגוונות.

במשך שנה שלמה פרסמתי אחת לשבוע את הסידרה הזו ב"סלונה"

סיגל אמרה לי שיש לה תשוקה לצמיחה ואמרה לי שהיא יודעת בדיוק איך להצטלם.

נורית וינד קידרון, המעצבת הגראפית של "מסה קריטית" ראתה את הצילום הזה וביקשה אותו לספר.

נורית ביקשה, איך אני אסרב ?

🙂

התשוקה לצמיחה
התשוקה לצמיחה

 

Share

טראומה בגוף ראשון – עמוס גולדנברג

כשמבקשים ממני לצלם צילום במיוחד לספר אני מבקשת להבין במה עוסק הספר.

כשאמרו לי שהספר עוסק בכתיבת יומנים בתקופת השואה, עלה לי דימוי לראש של תחושה כללית, איזו אוירה הוא אמור לשדר, איך הוא ייראה פחות או יותר.

עשיתי המון ניסיונות צילומיים על רצפת הסטודיו עד שהייתי מרוצה.

נורית המעצבת הגראפית ונעה ולדן העורכת לא יודעות (כי לא אמרתי) שהתמונה שמתחת לקופסת העץ הוא מהחתונה של ההורים שלי. אולי (גם) בגלל זה אני כל כך אוהבת את הצילום הזה.

 

 

Share