הבלוג של אליסיה שחף.
כותבת על הנשים שאני מצלמת, על המפגשים איתן, מה למדתי מהן ומה הן חוו במהלך הצילומים.
כותבת על צילום, אמנים, אמניות, צלמים וצלמות.
לפעמים כותבת על תערוכות, סיפורים על אוכל ומתכונים
והרבה הגיגים אישיים
הבלוג של אליסיה שחף.
כותבת על הנשים שאני מצלמת, על המפגשים איתן, מה למדתי מהן ומה הן חוו במהלך הצילומים.
כותבת על צילום, אמנים, אמניות, צלמים וצלמות.
לפעמים כותבת על תערוכות, סיפורים על אוכל ומתכונים
והרבה הגיגים אישיים
אי-ידיעה היא ראיית החולף-כנצחי, הטמא-כטהור, המצער והמכאיב-כמענג וראיית הרֵיק מנשגבות (אַנָאטְמַן, לא-עצמי)-כנשגב (אַטְמַן, עצמי) (פטנג′לי, פרק II סוטרה 5) ושוב תודה למירה, גם על זה…
…
…
החג הראשון שחגגתי בארץ היה חנוכה. היינו אז באולפן לעולים בשיכון דורה בנתניה. למעשה, זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שחגגתי את החג הזה. הייתי בת 12, וגדלתי במשפחה מארכסיסטית, ההורים שלי…
אני עכברה עירונית. אוהבת את הרעש, את התנועה, את הבניה היפה והגבוהה, את חלונות הזכוכית, את הבטון, את המדרכות, את העצים בשדרות. את העציצים במרפסות. וגם, את התזזית האנושית, בתי הקפה,…