קטגוריה: צילום

עמוד מתוך קטלוג התערוכה בית מלאכתָּהּ שמוצגת בגלריה ויטרינה במכון הטכנולוגי בחולון.

אל הבית של יארה הגעתי דרך כביש מפותל בטבע פראי ויפהפה.
פגשתי אישה צעירה בגיל אבל בוגרת באמירה האמנותית שלה.

עמוד מתוך קטלוג התערוכה בית מלאכתָּהּ שמוצגת בגלריה ויטרינה במכון הטכנולוגי בחולון.

את העבודות של הדר גד פגשתי לראשונה בתערוכת יחיד שלה "אדום" בגלריה רוטשילד והתאהבתי.
נסעתי עד אליה לגן שומרון.
אצל הדר הבית הוא הסטודיו והסטודיו הוא הבית.
היא עובדת בכל חדר בבית שלה, למעט חדר השינה (ואולי גם עליו השתלטה מאז שביקרתי אצלה).
לא מדובר בבית קטנטן, יש סלון ומטבח וקומה עליונה עם מספר חדרים.
ובכל חדר צבעים וקנבסים וספרים וערימות של ציורים.

עמוד מתוך קטלוג התערוכה בית מלאכתָּהּ שמוצגת בגלריה ויטרינה במכון הטכנולוגי בחולון.

זמן קצר לאחר שעברתי לגור בקיבוץ התקיימה שם סידרה של מפגשים שמטרתה הייתה, כנראה, להפגיש בין ותיקים לחדשים. אולי זה היה מסיבה אחרת, לא ממש זוכרת וזה לא כזה משנה.
מה שאני כן זוכרת, הייתה קבוצה שהובילו שתי האמניות של הקיבוץ, דינה צ'ופק ומריון פוקס.
היו שם קני ציור עם דפים ועפרונות וטבע דומם.
הייתי נערה שאהבה אמנות וביישנית מאוד, המרחב הזה מאוד התאים לי כי לא היה צורך לדבר, רק לרשום.
שקעתי ברישום, בתנועה של היד על הנייר, בקשר עין-יד.
מריון ודינה עברו בין המשתתפים והעירו הערות, הציעו הצעות.
ואז מריון ניגשה אליי, התבוננה במה שאני עושה ושאלה אותי אותי אם למדתי אמנות.
היא קראה לדינה ואמרה לה – זו אמנית !
עברו הרבה מאוד שנים מאז, אני עדיין זוכרת את הלב שלי קופץ בשמחה בתוך החזה, האישור שקיבלתי מאמנית מוערכת, היא מאמינה בי…ידעתי עוד קודם, אבל לא העזתי, ועם האישור שלה, החלטתי שאלך ללמוד אמנות.
המפגש העכשווי עם מריון היה מרגש במיוחד. סיפרתי לה על אותו יום משמעותי, היא בכלל לא זכרה את זה אבל שמחה מאוד שהיא השפיעה עליי בבחירת מסלול החיים שלי.
וגם, הקיבוץ הוא קצת בית, עדיין.

עמוד מתוך קטלוג התערוכה בית מלאכתָּהּ שמוצגת בגלריה ויטרינה במכון הטכנולוגי בחולון.

אל העבודה הצילומית של וננה בוריאן נחשפתי לפני מספר שנים כשעבדתי על תערוכה ליום האישה שלא יצאה לפועל.
הגישה של וננה לצילום מאוד דומה לשלי: הצילום הוא האמצעי לעבודה, לביטוי מחשבות, גישות, להעלאת מודעות חברתית.
כשדיברתי איתה על הסידרה, היא אמרה לי בנימה מעט מתנצלת שתצטלם בשמחה אבל היא עובדת בחדר הקטן שבבית הוריה בפתח תקווה, ושאולי עדיף שניפגש בבית קפה.
אני מצאתי שהחדר עם השמיכה המנומרת והפינה הדחוסה בהדפסות ונעליים הוא ללא ספק מרחב עבודה מעורר השראה.

עמוד מתוך קטלוג התערוכה בית מלאכתָּהּ שמוצגת בגלריה ויטרינה במכון הטכנולוגי בחולון.

לליאור שטיינר הייתה גלריה ברחוב הרצל בתל אביב.
חלל מעורר השראה, לא "קוביה לבנה".
הגעתי אליה כשחיפשתי חלל להציג את התערוכה שלי LaMaga, שאצרה אוסנת ישראלי.
החיבור ביננו היה מיידי, ניהלנו שיחות ארוכות ועמוקות והיה ברור שזו לא חברות זמנית.
מעבר לאהבתי הגדולה לליאור ברמה האישית, אני מאוד אוהבת את העבודה האמנותית שלה.
אוהבת לזהות את כתב היד שלה במשיכת המכחול, בצבעוניות ובנושאים בהם היא עוסקת.

עמוד מתוך קטלוג התערוכה בית מלאכתָּהּ שמוצגת בגלריה ויטרינה במכון הטכנולוגי בחולון.

חברי היקר דר יוחאי רוזן הכיר לי את מרים כשעבדנו על תערוכת "מביטים קדימה".
מאז אותו מפגש לפני כחמש שנים אנחנו שומרות על קשר אוהב.
חזרתי אל ביתה של מרים לצלם אותה בזמן שהיא אורגת חוטים צבעוניים בידיים זריזות וחזקות.

עמוד מתוך קטלוג התערוכה בית מלאכתָּהּ שמוצגת בגלריה ויטרינה במכון הטכנולוגי בחולון.

כל כך אהבתי את הדימויים של מורן קליגר בצבע טרי (2016) שחשבתי שהיא אמנית שארצה לפגוש ולעקוב אחרי העבודה שלה.
פגשתי אישה מוכשרת, רצינית וצנועה, שמסורה בכל הווייתה לאמנות שלה.
מורן סיפרה לי על השלבים השונים בהתפתחות האמנותית שלה וזה היה מלמד ומרתק.

עמוד מתוך קטלוג התערוכה בית מלאכתָּהּ שמוצגת בגלריה ויטרינה במכון הטכנולוגי בחולון.

כשהתחלתי לעבוד על הסידרה הזו היה לי ברור שאצלם צלמת. לפחות אחת (צילמתי יותר מאחת, לא יכולתי להתאפק).
אני מודעת לקושי הגדול להתמסר לצלמת אחרת.
אנחנו (הצלמות, רובנו לפחות) יש לנו עניין גדול של שליטה עם המצלמה.
הרי מי כמונו יודעת כמה העין שלנו היא זו שקובעת איך תראה התמונה.
ויש כמובן את עניין היכולות הטכניות, ואיכות המצלמה.
והאור, כמה אפשר לדבר על האור? (המון !)
עם אסנת הכל היה קל.
האור בסטודיו שלה מושלם.
השולחן, הפרי, ההתבוננות שלה באובייקט שהיא מתכננת לצלם.
והשיחה, שיחה של קולגות שמדברות את אותה שפה – גם אם כל אחת מאיתנו מצלמת נושאים אחרים.

עמוד מתוך קטלוג התערוכה בית מלאכתָּהּ שמוצגת בגלריה ויטרינה במכון הטכנולוגי בחולון.

את העבודות של לוסי אלקויטי פגשתי בתערוכות שלה.
אהבתי את מה שראיתי וכשהתחלתי לעבוד על הסידרה הזו היה לי ברור שאותה אני אצלם, אם היא תסכים.
היא הסכימה, ובמפגש איתה הלבבות של שתינו נפתחו אחד אל השני.
לוסי סיפרה לי דברים מאוד אינטימיים על החיים שלה.
היא אמנם נולדה באורוגואי ואני בארגנטינה, אבל אנחנו בנות אותו דור וחווינו את זוועות הדיקטטורה הצבאית, כל אחת בדרך שונה.
(וכמעט ולא דיברנו בספרדית)

עמוד מתוך קטלוג התערוכה בית מלאכתָּהּ שמוצגת בגלריה ויטרינה במכון הטכנולוגי בחולון.

הסטודיו של יעל פז עמוס בדמויות לבנות.
השיחה איתה נעמה לי מאוד, דיברנו על השראה ועל נשים.
אני התבוננתי בה עובדת – מקנאה קצת על עבודת הכפיים, על היכולת להפוך סקיצה – בראש או על הנייר – לדמות תלת מימדית.