ליאור שטיינר – בית מלאכתָּהּ

עמוד מתוך קטלוג התערוכה בית מלאכתָּהּ שמוצגת בגלריה ויטרינה במכון הטכנולוגי בחולון.

לליאור שטיינר הייתה גלריה ברחוב הרצל בתל אביב.
חלל מעורר השראה, לא "קוביה לבנה".
הגעתי אליה כשחיפשתי חלל להציג את התערוכה שלי LaMaga, שאצרה אוסנת ישראלי.
החיבור ביננו היה מיידי, ניהלנו שיחות ארוכות ועמוקות והיה ברור שזו לא חברות זמנית.
מעבר לאהבתי הגדולה לליאור ברמה האישית, אני מאוד אוהבת את העבודה האמנותית שלה.
אוהבת לזהות את כתב היד שלה במשיכת המכחול, בצבעוניות ובנושאים בהם היא עוסקת.

Share

מרים ברוק-כהן – בית מלאכתָּהּ

עמוד מתוך קטלוג התערוכה בית מלאכתָּהּ שמוצגת בגלריה ויטרינה במכון הטכנולוגי בחולון.

חברי היקר דר יוחאי רוזן הכיר לי את מרים כשעבדנו על תערוכת "מביטים קדימה".
מאז אותו מפגש לפני כחמש שנים אנחנו שומרות על קשר אוהב.
חזרתי אל ביתה של מרים לצלם אותה בזמן שהיא אורגת חוטים צבעוניים בידיים זריזות וחזקות.

Share

מורן קליגר – בית מלאכתָּהּ

עמוד מתוך קטלוג התערוכה בית מלאכתָּהּ שמוצגת בגלריה ויטרינה במכון הטכנולוגי בחולון.

כל כך אהבתי את הדימויים של מורן קליגר בצבע טרי (2016) שחשבתי שהיא אמנית שארצה לפגוש ולעקוב אחרי העבודה שלה.
פגשתי אישה מוכשרת, רצינית וצנועה, שמסורה בכל הווייתה לאמנות שלה.
מורן סיפרה לי על השלבים השונים בהתפתחות האמנותית שלה וזה היה מלמד ומרתק.

Share

אסנת בן דב – בית מלאכתָּהּ

עמוד מתוך קטלוג התערוכה בית מלאכתָּהּ שמוצגת בגלריה ויטרינה במכון הטכנולוגי בחולון.

כשהתחלתי לעבוד על הסידרה הזו היה לי ברור שאצלם צלמת. לפחות אחת (צילמתי יותר מאחת, לא יכולתי להתאפק).
אני מודעת לקושי הגדול להתמסר לצלמת אחרת.
אנחנו (הצלמות, רובנו לפחות) יש לנו עניין גדול של שליטה עם המצלמה.
הרי מי כמונו יודעת כמה העין שלנו היא זו שקובעת איך תראה התמונה.
ויש כמובן את עניין היכולות הטכניות, ואיכות המצלמה.
והאור, כמה אפשר לדבר על האור? (המון !)
עם אסנת הכל היה קל.
האור בסטודיו שלה מושלם.
השולחן, הפרי, ההתבוננות שלה באובייקט שהיא מתכננת לצלם.
והשיחה, שיחה של קולגות שמדברות את אותה שפה – גם אם כל אחת מאיתנו מצלמת נושאים אחרים.

Share

לוסי אלקויטי – בית מלאכתָּהּ

עמוד מתוך קטלוג התערוכה בית מלאכתָּהּ שמוצגת בגלריה ויטרינה במכון הטכנולוגי בחולון.

את העבודות של לוסי אלקויטי פגשתי בתערוכות שלה.
אהבתי את מה שראיתי וכשהתחלתי לעבוד על הסידרה הזו היה לי ברור שאותה אני אצלם, אם היא תסכים.
היא הסכימה, ובמפגש איתה הלבבות של שתינו נפתחו אחד אל השני.
לוסי סיפרה לי דברים מאוד אינטימיים על החיים שלה.
היא אמנם נולדה באורוגואי ואני בארגנטינה, אבל אנחנו בנות אותו דור וחווינו את זוועות הדיקטטורה הצבאית, כל אחת בדרך שונה.
(וכמעט ולא דיברנו בספרדית)

Share

יעל פז – בית מלאכתָּהּ

עמוד מתוך קטלוג התערוכה בית מלאכתָּהּ שמוצגת בגלריה ויטרינה במכון הטכנולוגי בחולון.

הסטודיו של יעל פז עמוס בדמויות לבנות.
השיחה איתה נעמה לי מאוד, דיברנו על השראה ועל נשים.
אני התבוננתי בה עובדת – מקנאה קצת על עבודת הכפיים, על היכולת להפוך סקיצה – בראש או על הנייר – לדמות תלת מימדית.

Share

אורנה בן-עמי – בית מלאכתָּהּ

עמוד מתוך קטלוג התערוכה בית מלאכתָּהּ שמוצגת בגלריה ויטרינה במכון הטכנולוגי בחולון.

אורנה בן- עמי מכנה את הסטודיו שלה "המסגריה שלי".
חלל עצום בתוך מבנה תעשייתי, גברי ורועש בלי הפסקה.
הרבה ברזל ומכונות כבדות יש אצל אורנה.
דיברנו לא מעט לפני שניגשנו לצלם.
זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי את אורנה, השיחה זרמה כמו היינו מכרות ותיקות.
העבודות של אורנה עדינות, פואטיות, גם כשהן גדולות מאוד.

Share

ענת בראל – בית מלאכתָּהּ

עמוד מתוך קטלוג התערוכה בית מלאכתָּהּ שמוצגת בגלריה ויטרינה במכון הטכנולוגי בחולון.
ענת בראל היא האמנית הראשונה שבחרתי לצלם.
את ענת אני מכירה הרבה מאוד שנים: גרנו באותו קיבוץ, היא הייתה "ה" אמנית אליה נשאתי את העיניים הרעבות שלי – היא בוגרת בצלאל, אני בינתיים רק חלמתי ללמוד אמנות.
ענת היא אמנית קרמיקה. העבודות שלה נוגעות בעצב החשוף, ישר בלב.
היא עובדת בחדר בדירה שבה היא מתגוררת עם בנה ברמת השרון.
לפני שניגשנו לצילומים, ישבנו שעות במטבח, שתיינו תה ושוחחנו, עד שכמעט שכחנו שהייתה מטרה ספציפית במפגש הזה.

Share

בית מלאכתָּהּ

כל כך הרבה לבד יש בחייה של אמנית. הצורך הבלתי פוסק הזה, לעשות, להגיד, ליצור, ללדת את עצמך.

אומרים עלינו, הצלמות, שאנחנו מציצניות, אני בוחרת לקרוא לעצמי סקרנית.

אני סקרנית להפר את הלבד הזה, להציץ אל הלבד של אמניות אחרות בזמן שהן בסטודיו.

איך נראה החלל? גדול או קטן? חשוך או מואר? פרוע או מסודר? מלוכלך או נקי?

מה יש להן בסטודיו מעבר לעבודות האמנות עצמן ולחומרים המשמשים ביצירה?

מה הן עושות כשהן לא עושות אמנות?

רק אמניות, כי אנחנו (עדיין) לא שוות. כי למבט ולצילום יש כח להגדיל את המקום והנוכחות של נשים בשדה, והגיע הזמן.

כי המפגש עם אמניות אחרות נותן להן ולי כח שצומח מתוך אחוות המדוכאות, אחוות המורדות.

אני בוחרת להיות במקום הזה, הן ואני.

תודה גדולה לטל דקל היקרה, שאצרה את התערוכה באהבה, רצינות ומסירות.

ליוחאי רוזן וניר הרמט שהמליצו לי על אמניות נפלאות ומעוררות השראה.

תודה לצוות הגלריה במכון הטכנולוגי בחולון.

ואחרונות חביבות, תודה לכל אחת ואחת שהסכימה לפתוח בפניי את קודש הקודשים שלה ולהצטלם לסידרה הזו.

מוזמנות ומוזמנים לחגוג איתנו !

Share