בלוג

50 שנות

 

הדודים היקרים שלי חוגגים החודש 50 שנות נישואים.

דודה נילדה היא אחותה הצעירה והיחידה של אמא שלי. הן היו החברות הכי טובות“, גידלו ביחד את הילדים שלהן כאחים, בילו יחד, תמכו אחת בשניה, עלו לארץ ביחד, צחקו ביחד, בכו ביחד.

דודה נילדה טיפלה בי כשנולדתי ואמא שלי שכבה במשך חודשיים במיטה כמעט מחוסרת הכרה (היום קוראים לזה דיכאון לאחר לידה, אז לא כל כך ידעו לתת לזה שם) ומכיוון שאז עוד לא נולדו לה ילדים, היא נוהגת להגיד שאני הייתי בעצם הבת הראשונה שלה.

דוד ראול היה לי קצת אבא אחרי שאבא שלי מת צעיר כל כך.

דוד ראול ודודה נילדה הכירו כשהיו בתיכון, היו חברים כמה שנים טובות, התארסו והתחתנו, ילדו בת ובן. הרבה שנים הם יחד. 50 מהן תחת אותה קורת גג. יחד בשמחה, בכאב, בבריאות ובחולי.

הם אוהבים וכועסים וצוחקים ומתווכחים ומבלים ונוסעים לטייל. חיים יחד.

מרגש אותי לראות אותם, כל פעם מחדש, כל כך צעירים באהבתם, באחיזתם אחד בשני, בחיים המשותפים שלהם.

הם לא איבדו ולו לרגע את התשוקה, את האהבה. הם מכבדים אחד את השניה, מאפשרים אחת לשני לחיות את החיים, יוםיום, ביחד ולחוד.

רציתי לשמח אותם, לחגוג איתם את ה– 50 שנה ביחד, לתת להם משהו מיוחד.

הזמנתי אותם לבוא להצטלם בסטודיו שלי. כמו שפעם. הם עדיין זוכרים איך היו מצטלמים פעם, מתלבשים יפה, הולכים לסטודיו של הצלם ועושים מה שהוא אומר. לפני שלכל אחד הייתה מצלמה בטלפון הנייד.

ההתרגשות הייתה גדולה. דוד ראול אפילו הסתפר לכבוד הארוע.

הם הגיעו בדיוק בשעה שקבענו, לבושים בצבעים תואמים, מסודרים, מחוייכים.

הוא היה קצת קפוא בהתחלה, היא לא הפסיקה לדבר (לא משהו חריג …).

כהרגלם, הם צחקו, הציקו קצת, התחבקו, נהנו, שוחחו. הם העלו זכרונות על שני דודים וסבא רבה שהיו צלמים. רק על אחד ידעתי, אני זוכרת איך דוד אנחל היה מעמיד את המשפחה המורחבת ולא מרשה לאף אחד לזוז שעה ארוכה, עד שסוףסוף היה מרוצה ולחץ על הכפתור. והתמונות יצאו יפותיפות.

דודה נילדה פתאום חשבה, שאולי הגנטיקה אחראית על אהבתי לצילום. בחלקה, לפחות.

אולי.

 

 

 

You Might Also Like

6 Comments

  • Reply
    בן שחר
    31 במרץ 2009 at 14:17

    ומאושרים.

    יש אנשים שהחיים עושים עליהם פוטושופ טבעי.

    מסתמן שאת גם אחיינית טובה, גם צלמת טובה.

  • Reply
    מוטי סגרון
    31 במרץ 2009 at 14:18

    בריאות טובה ואריכות ימים

  • Reply
    מיכל
    31 במרץ 2009 at 15:34

    והתמונה נקיה נקיה, מוציאה את החיוכים שלהם טהורים, וקשר העין הזה שתפסת הוא סיפור בפני עצמו. וטוב שהציצה המשענת הלבנה שם בצד, שדי בה כדי לתת הֶקשר מינימלי.
    פשטות שהיא מופת.

  • Reply
    רוני
    31 במרץ 2009 at 18:51

    כל כך יפה החלל שביניהם.

  • Reply
    יולי
    1 באפריל 2009 at 17:31

    דרך אגב, את אולי תחלקי עלי, אבל גם את וזה שלצידך – בדיוק ככה אני מדמיינת אתכם. בוודאות.

  • Reply
    יעל
    7 באפריל 2009 at 17:27

    תודה. =)

Leave a Reply