בלוג

קמיע – talisman

1.

מהדקת חגורה ומחכה להמראה. תוהה אם אהיה מספיק מרוכזת כדי לנצל את השעות הארוכות בתוך הציפור הענקית הזו, לחשוב מה אני הולכת לעשות, כשאגיע ליעדי.

חודשים ארוכים עברו מאז שמעתי על המקום הזה. לא האמנתי שזה קיים, ואם בכלל, אז איך נשמר בסוד כל כך הרבה זמן.

מהעבר השני של העולם מחכה לי אישה, היא הציגה את עצמה בשם אינטי, שתלווה אותי. התחייבתי בפניה שלא אגלה פרטים על מיקום מדוייק. שלא אחשוף שמות ושאני מגיעה להקשיב, להתבונן. לתעד במילים ובתמונות.

אולי אכתוב ספר, אולי אציג תערוכה. אולי אני רק אהנה מהחוויה. הכל פתוח.

הנחיתה רכה, יום שלם משוטטת בעיר זרה, אני לא דוברת את שפתה. לרגע נבהלת, לא שאלתי איזו שפה הן מדברות שם.

עוד טיסה ועוד נסיעה באוטובוס אל נמל קטן, שם אינטי מחכה לי.

מנחשת שאנחנו באותו גיל, יש לה עיניים כחולות שקופות, שיער כסוף אסוף בצמה עבה וארוכה. היא לבושה בבגדים צבעוניים עדינים, מכותנה רכה, חופשיים על גופה הבשל. אינטי מחייכת אליי מכל הלב, מושיטה יד לתיק שלי, אוחזת בזרוע שלי ומובילה אותי לסירה קטנה שעוגנת קרוב לתחנת האוטובוס.

אנחנו מפליגות בתוך מים שקטים וצלולים, להקה של שחפים מלווה אותנו, דגים קטנים אפרפרים מסתחררים סביבנו.

הר עצום מימדים מתגלה פתאום כמו מתוך חלום, מתי הוא הופיע ככה מולינו? אינטי מסמנת לי להוריד את הראש, אנחנו עוברות דרך מעבר צר, נמוך וקצר מאוד ואני רואה חוף לבן, בגבו הר ירוק.

ככל שמתקרבות מזהה קבוצה של נשים, ילדים, גברים, כולם לבושים בבגדים צבעוניים ומתנפנפים דומים לבגד של אינטי.

אנחנו יורדות מהסירה, כולם באים לעזור: איש מזוקן מושיט לי יד, אישה צעירה עם ריסים לבנים לוקחת את התיק שלי, ילדה קטנה כחולת עיניים מחבקת את אינטי.

הם מובילים אותי אל מבנה מרכזי, נזכרת במועדון לחבר בקיבוץ. יש בו חלונות גדולים קרועים אל הנוף המרהיב, כריות ענקיות צבעוניות מפוזרות על הרצפה, אור כתמתם מאיר את כל החלל.

על קיר אחד, ללא חלונות, כתוב בכתב יד יפה ובשלל שפות הפסוק (בראשית פרק א, כז):

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם.

So God created mankind in his own image,in the image of God he created them; male and female he created them

Y creó Dios al hombre a su imagen, a imagen de Dios lo creó; varón y hembra los creó

Dieu créa l’homme à son image, à l’image de Dieu il le créa ; mâle et femelle il les créa

Dio creò l’uomo a sua immagine; lo creò a immagine di Dio; li creò maschio e femmina

אינטי מציגה אותי בשפה שאני מתקשה לזהות. הילדה עם העיניים הכחולות עומדת לידי ומתרגמת לספרדית ילדית, מתוקה. אינטי מספרת שבאתי להתארח ולהכיר את האי ואת התושבים והתושבות שלו. היא מגלה לי שלאי קוראים טליסמן, קמיע בעברית. הראשונות להגיע אליו היו נשים איריות שהוכרזו כמכשפות בתקופה שכבר היה אסור לשרוף אותן אבל היקשו עליהן מאוד לחיות בתוך הקהילות שלהן.

עם הזמן הצטרפו נשים שברחו מזוגיות אלימה, נשים שנאנסו, נשים שהרו מפוגעיהן ואסרו עליהן להפיל את העוברים, נשים שמשפחותיהן הכריחו אותן להתחתן לגברים מבוגרים, אמידים, ללא אהבה וללא סיכוי לחיים טובים. וגם נשים שרצחו את בעליהן האלימים, את אבותיהן ואחיהן שפגעו בהן מינית, נשים שגנבו כדי להאכיל את ילדיהן לאחר שננטשו על ידי הבעלים.

נוצרה כאן קהילה, מסבירה אינטי, שמבוססת על שיוויון, חופש וכבוד הדדי. אנחנו מתפקדות כמשק אוטרקי, מגדלות את המזון שלנו, מייצרות בדים ונייר, סורגות ותופרות את הבגדים ואת המצעים והמגבות שלנו, מכינות כלי מטבח מחימר. הקמנו תחנת כוח סולרית, אוספות מי גשמים לשתיה, ניקיון ובישול. הילדים שלנו לומדים כמו כל הילדים, יש לנו רופאות ומטפלות ואמניות וספריה ענקית ואירועי תרבות.

מבקשת ממני להגיד כמה מילים (באיזו שפה?) ואני בוחרת לדבר בשפה הראשונה שלמדתי לדבר, אם זה בסדר. מישהי מתרגמת, אני מצליחה להבין חלק מהמילים, קטלונית? פורטוגזית?

אני מספרת שאני באה להקשיב ולהתבונן בהן, שאני מזמינה את מי שתרצה לשוחח איתי ביחידות, וגם אם זה מתאים, לצלם אותה. אני מאמינה שכאמנית יש לי אפשרות וגם מחוייבות לעלות מודעות לנושאים חברתיים. שכבר עשיתי את זה בעבר והפעולות האלה עוזרות גם לאישה שמספרת את הסיפור שלה וגם לנשים אחרות שמקשיבות לה, שאין בעולם שמחוץ לאי קהילה כזו תומכת ומכילה כמו זו שהן בנו כאן והידיעה שאפשרות כזו קיימת תעניק כוח לנשים אחרות.

מישהו מרים יד ושואל, האם את רוצה לפגוש רק נשים? אפגוש את כל מי שירצה לפגוש אותי, אני עונה.

הקבוצה מתפזרת ואינטי מובילה אותי לבקתה קרוב למבנה ששהינו בו. יש בה מרפסת עם גינת תבלינים ריחנית בחזית, מיטה ושולחן ומטבחון ושרותים ומקלחת וארון עם מדפים ללא דלתות. שוב אני נזכרת בקיבוץ, בבית הקטן שבו נולד וגדל הבן שלי. את יכולה להיות כאן כמה זמן שתרצי, מחבקת אותי אינטי, תנוחי קצת, אבוא לקחת אותך לארוחת הערב.

You Might Also Like

No Comments

    Leave a Reply