עמוד מתוך קטלוג התערוכה בית מלאכתָּהּ שמוצגת בגלריה ויטרינה במכון הטכנולוגי בחולון.
כשהתחלתי לעבוד על הסידרה הזו היה לי ברור שאצלם צלמת. לפחות אחת (צילמתי יותר מאחת, לא יכולתי להתאפק).
אני מודעת לקושי הגדול להתמסר לצלמת אחרת.
אנחנו (הצלמות, רובנו לפחות) יש לנו עניין גדול של שליטה עם המצלמה.
הרי מי כמונו יודעת כמה העין שלנו היא זו שקובעת איך תראה התמונה.
ויש כמובן את עניין היכולות הטכניות, ואיכות המצלמה.
והאור, כמה אפשר לדבר על האור? (המון !)
עם אסנת הכל היה קל.
האור בסטודיו שלה מושלם.
השולחן, הפרי, ההתבוננות שלה באובייקט שהיא מתכננת לצלם.
והשיחה, שיחה של קולגות שמדברות את אותה שפה – גם אם כל אחת מאיתנו מצלמת נושאים אחרים.

2 Comments
מרים ברוק-כהן
21 במרץ 2020 at 7:20תודה אליסיה, את כל פעם מציגה בפני עוד אמנית שאיני מכירה, ועם כל אחת אני מוצאת משהו שמרגיש דומה למשהו שאני מרגישה נחמד להכיר אותך אסנת.
Alicia Shahaf
22 במרץ 2020 at 13:22תודה מרים, הלוואי בקרוב נוכל לראות את כל הצילומים תלויים זה ליד זה בתערוכה, יהיה מעניין לדבר (גם) על ההקשרים