על הדיאלוג

#אני

יומיום פונות אליי נשים שמבקשות להצטלם. לרוב הן רוצות לציין אירוע מיוחד: יומולדת עגול, עבודה חדשה, חתונה או פרידה.
ויש כאלה שפשוט רוצות לראות את עצמן, כמו שהן. אני מאמינה שזה החיבור האולטימטיבי, פנים-חוץ. גוף-נפש.
את אורנה פגשתי במסגרת עבודה על תערוכה שלי. אישה מרשימה, נעימה, יפהפיה שלא מסתירה את הגיל שלה.
היא סיפרה שהיא אוהבת להצטלם ודיברנו על המחסור הלא מובן בדוגמניות בוגרות.
הבטן שלי אמרה לי, תזמיני אותה. ולא טעיתי.
החיבור היה מיידי. בשיחה קצרה, עוד לפני שפתחתי את המצלמה, כבר ידענו אחת על השניה דברים שלפעמים לוקח שנים עד שהם נפתחים.
הרגשתי שאני יכולה להתקרב, להסתכל לה ישר לתוך העיניים, ישר לתוך הלב.
אורנה אוהבת את המצלמה, והמצלמה שלי ואני, אוהבות אותה.
בחרתי שתי תמונות בגלל ההתמסרות ואחת בגלל שהיא אמרה שהיא לא נוהגת להצטלם כשהיא צוחקת, אז דווקא צוחקת ..

#אורנה

את הצלמת אליסיה שחף היכרתי במסגרת העבודה וכשהיא הזמינה אותי לבוא להצטלם אצלה כמובן שלא חשבתי פעמיים. אני אוהבת להצטלם וההזמנה מאוד החמיאה לי !
הסטודיו שלה נעים, חמים ומזמין , כשבחוץ השתולל הגשם ההזוי של סוכות.
החיבור הראשון היה עם מיה, כלבת הריטריבר השחורה שלה שמיד אימצה אותי והפכה את כל המפגש לביתי מרגע הראשון. אליסיה הראתה לי עבודות שלה והשיחה שלנו קלחה כמו שיחת בנות טובה ואז התחיל הסשן.
הדיאלוג שמתקייים בין מצלמת ומצולמת צריך להיות מאוד עדין כדי להוציא תוצאה אמיתית.
אליסיה התקרבה עם העדשה לטווח אפס. השיחה שלנו המשיכה תוך כדי הצילום. היא חגה מסביבי עם המצלמה מתקרבת מתרחקת ואני פשוט עפתי. החופש המוחלט שהיא אפשרה, גרם לי להתמסרות טוטאלית.
ואני -בחרתי עוד תמונה אחת….