על המלאכה

מְלָאכָה
במקרא: מַלְאֲכות־ נקבה; שורש לאך; נטייה מלֶאכֶת־, מְלָאכוֹת
עבודה – בעיקר עבודת כפיים או אוּמָנות
(האקדמיה העברית ללשון)

מאז המצלמות הדיגיטליות אני מדפיסה צילומים לעיתים רחוקות, לקראת תערוכות בעיקר.
שולחת קבצים למעבדות שאני אוהבת, לפעמים מגיעה לראות טסטים, לרוב מגיעה לאסוף את העבודות המודפסות.
שנים רבות הדפסתי בעצמי, גם במהלך הלימודים וגם אחרי, כשעוד גרתי בקיבוץ ונהנתי ממעבדה (כמעט) פרטית, שבן הזוג המפרגן בנה לי בבית ילדים שכבר לא היה בשימוש.
בלימודים הייתי בין היחידות שהתלהבו מטכניקות עתיקות של הדפס, ותמיד פינטזתי שמתישהו אני אחזור להדפיס בעצמי.
לאחרונה, הסטודיו שלי, שהוא חדר גדול ומאובזר בתוך הבית שלי, הפך להיות מעבדה.
אני מתנסה בטכניקות שונות, בודקת מה מתאים למה.
בשונה מהדפסה דיגיטלית, הדפסה אלטרנטיבית כרוכה בשקילה, דיוק, כימיקלים לא ידידותיים, ריחות חזקים, לכלוך והרבה זמן.
התהליכים ארוכים ובסופם – במקרה הטוב – מתקבל דימוי אחד שאני מרוצה ממנו.
בימים הארוכים שאני מתנסה, מדפיסה שוב ושוב, עוקבת אחרי השלבים של התהליכים המורכבים האלה, אני חושבת הרבה על משמעות ה"מלאכה". ועל ההנאה הרבה שבמלאכה הזו, הסיזיפית, המתסכלת והמשמחת.
גם אם לא אחזור להדפיס בעצמי לעולם (אני אחזור, ברור שאחזור) ההתנסויות האלה הזכירו לי כמה חשובה הבחירה המדוייקת, לשהות כמה רגעים לפני שאני מצלמת, או במילים אחרות, להתבונן יותר ולצלם פחות אך מדוייק, כי העיקר הוא ההתבוננות.

בסדנא שתפתח עוד שלושה שבועות נדבר ונתנסה רבות במלאכת ההתבוננות.
כל הפרטים כאן