בלוג

עליזה

הייתי בת 11 כשעליתי לארץ בפעם הראשונה.

בתעודת העולה שינו לי את השם מאליסיה לעליזה והשמיטו את השם השני (ועל זה עוד ידובר)

אני די בטוחה שאף אחד לא שאל אותי אם אני מסכימה לשינוי הזה.

כאילו לא די במעבר ממדינה למדינה, משפה לשפה, מעיר גדולה ותוססת לשכונה קטנה ושקטה.

כאילו לא מספיק מכאיבה הפרידה מהמשפחה המורחבת, מסבתא, מהחברות.

בין עליזה לאליסיה מפרידה הברה אחת ועולם שלם.

 

You Might Also Like

1 Comment

  • Reply
    מרים ברוק-כהן
    20 באפריל 2018 at 6:44

    אני הייתי מריון, עליתי עם אמי דווית השואה, ובקיבוץ החליט מישהו לקרא לי מרים. בלי לשאול את אמי. אחת מאחיותיה הייתה מרים, מרגע זה ואילך היא קראה לי ‘את’. היא לא הייתה מסוגלת לקרא לי בשם אחותה שנרצחה. כולם קראו לי מרים אז התרגלתי. לא שיניתי בתעודות אז אני כתובה עם שני השמות. מריון היה גם שם עיתון התפירה של אחי סבי שקרא לו על שמי. ואני תמיד גאה שקראו לעיתון על שמי. אבל מי יאמין לי. היייתי קטנה מדי להכרחי את כולם לקרא לי מריון. התרגלתי. להיות מרים.

Leave a Reply