פעם בשבוע אני רוקדת. אצל כרמית, מורה נפלאה, שמשלבת בין יוגה נשית רכה ותנועה.
היא לימדה אותי להקשיב לגוף, להקשיב למוזיקה שמניעה אותו. בלי לחשוב יותר מדי, בלי לשפוט איך זה נראה.
להתמסר לתנועה.
שם אני פוגשת את עצמי. כמו שאני. נעה. נהנית מכל נשימה.
אנשים רוקדים, חיים. מדי פעם את צריכה להזכיר לעצמך איפה התשוקה שלך.
פינה באוש, מתוך “קפה מולר”
ברברה מורגן מצלמת את מרתה גראהם
Baryshnikov by Max Waldman
מייפלת’ורפ – רקדן
1 Comment
שלומית
31 באוקטובר 2015 at 21:09בא לי לחבק אותך. את נוגעת .
והתמונה של ברישניקוב שנים היתה תלויה לי בבית.