בלוג

עידן התום

תערוכות אמנות מקבלות שמות שונים. לעיתים הם מסתוריים, או מתחכמים, אפילו מפתיעים.

חלי גולדנברג קראה לתערוכת היחיד הראשונה שלה ״מי שמביט בי״. וזהו שם מדוייק להפליא, בטח בקונטקסט המקומי הישראלי.

כי – מי לא ראה צילום של חלי גולדנברג על דפי העיתונים, על פרסומים של חברות שונות, מי לא מכיר את חלי מ״הלהקה״?

פעם היא הייתה בצד אחד של העדשה. עכשיו היא מסיטה את המבט שלנו ממנה אל מה שהיא רואה.

וחלי אכן רואה.

כשביקרתי בתערוכה שלה, אמרתי לה שאני קצת מקנאה בה.

אני כבר לא יודעת לראות ככה: המבט שלה מלא תום, אבל, לא להתבלבל, הוא בכלל לא תמים.

וזה שילוב מופלא, בטח בעולם רווי דימויים, רווי מצלמות וצלמים.

זהו מבט מתפעל כמו של ילד קטן שמגלה עולם, חופשי ופתוח, עולם כזה שמתגלה לאט לאט דרך עיניים משתאות, שאינו מודע לדיעות קדומות, ולא יודע וגם לא מעניין אותו איך הדברים אמורים להיות.

אבל חלי היא בכלל לא ילדה, והיא יודעת דבר אחד או שניים על החיים, ועל האמנות.

כך שהמבט שלה אינו תמים כלל.

הוא מבט חוקר, שמחפש שוב ושוב, שמייצר עולמות מופלאים מקיר מתפורר, מעצים מרקדים באור אחרון של יום, כזה שמצלם חושך ומצליח להכניס לתוכו ניואנסים של אור.

הסתובבתי בחלל הנקי – האפור עם תחושה של געגועים לצילום, להתבוננות נקיה ממניירות, למבט ישיר שחוקר ומחפש ואינו נכנע ואינו מוותר לעצמו.

חלי גולדנברג, ״מי שמביט בי״

ה״לובי״, חלל תצוגה, ארלוזורוב 6, תל אביב, עד ה- 15 ליוני

 

You Might Also Like

3 Comments

  • Reply
    ח ל י
    9 ביוני 2014 at 20:32

    הו, אלי, תודה רבה.
    ראשית שהגעת, שנית שהתבוננת ככה, ושאלת הרבה
    ובסוף על שהרגשת ככה, כמו המילים שלך.

  • Reply
    אורית עריף
    9 ביוני 2014 at 20:41

    נורא יפה כתבת אליסיה,
    בהחלט משקף דברים שהרגשתי כשבקרתי בתערוכה של חלי.

  • Reply
    על התום שבהתבוננות – אליסיה שחף צלמת אמנית
    27 ביולי 2018 at 9:34

    […] מזכירה לי את התערוכה של חלי גולדנברג, התחושה הזו שהיא עוררה בי, תחושה של תום, ועדינות […]

להגיב על אמירה הס Cancel Reply