בלוג

החופש להתנסות

בתקופה האחרונה אני לא ממש מתרגשת מאמנות. לרוב לא בא לי בכלל לבקר בתערוכות כמו פעם.

אני יודעת שבאיזשהו מקום זה קשור לדאוןשהגיע אחרי ההייהגדול של תערוכת היחיד, בה השקעתי את נשמתי.

אין דבר שאני מצפה לו יותר מאשר תערוכה שתחדש לי את התשוקה לאמנות.

ואז … הגעתי לתערוכה “תנועה מגונה “של ליאור שטיינר ושחר סריג.

באתי כי אני אוהבת את ליאור, את האישה והאמנית, ונשארתי כי מה שראיתי מצא חן בעיניי. מאוד.

ליאור שטיינר

ליאור שטיינר

שניהם ציירים מצויינים.
אבל אין בדיאלוג הזה שנוצר בין ליאור ושחר וירטואוזיות של ציירים.
יש הזמנה לצפות בתהליך, בחיפוש, במשחק, בהנאה שביצירה, בבדיקת גבולות ויכולות החלל. ללא תבניות ומוסכמות.

הם לא מרגישים צורך להוכיח לצופים או לעצמם את יכולות הציור שלהם, את ההבנה העמוקה בנושא, ובקומפוזיציה, במרקמים והנחת הצבע על הבד.
כך, הם יכולים להרשות לעצמם להתנסות. ולשתף את הצופים בהתנסויות שלהם. של שניהם ביחד וכל אחד לחוד.

קטע מהעבודה המשותפת של ליאור שטיינר ושחר סריג

גם הטקסט שמלווה את התערוכה, שפותח במשפט – שכל כך התחברתי אליו – “במקום בו נגמרות המילים תתפרץ התנועה“, מאוד מעניין. הוא לא טקסט אוצרותי רגיל, אלא המשך (או התחלה) טקסטואלי של הדיאלוג הויזואלי שמתקיים בין ליאור ושחר.

 תנועה מגונה, ליאור שטיינר ושחר סריג, אוצרת: רותם ריטוב, גלריה אלפרד, עד ה- 26 לאפריל

You Might Also Like

No Comments

    Leave a Reply