"אל תחפש רחוק
תישאר קרוב
כי ככה זה
לאהוב את עצמך
לא מול המראה
תיכנס לתוך
כן זה יכול
להאיר אותך"
ברי סחרוף, ככה זה

מאז שאנחנו קטנים, מלמדים אותנו לאהוב את ההורים, והאחים, והסבים, ואפילו את הדודה המעצבנת. 

אבל,

מי מלמד אותנו לאהוב את עצמנו?

מלמדים אותנו את המילים: אגואיסטית, נרקיסיסטית.

ומה עם תאהבי את עצמך?

הרי, כל כך ברור, שכדי לאהוב את הזולת, אישה (וגבר – כמובן) צריכה קודם כל לאהוב את עצמה.

להסתכל פנימה ולאהוב את מה שיש שם.

להסתכל במראה ולאהוב את מה שיש שם.

לא חייבים הכל. גם חלק אחד זה מספיק טוב.

אבל,

לרובנו הרבה יותר קל להתרכז במקומות המכוערים, המבט שלנו נמשך אליהם כמו הלשון לחור בשן. דווקא להכעיס. לפצוע. לכאוב.

נעם בן עמי

כבר הרבה שנים שאני מצלמת אנשים. נשים בעיקר. ועוד לא פגשתי את האישה (או הגבר, כן, כן) שאוהבת את עצמה. שמרוצה מעצמה.

ותמיד נראה לי קצת מוזר, כי כשאני פוגשת אישה (או איש) שמבקשת להצטלם, אני קודם כל מחפשת (ומוצאת) את המקומות היפים שלה. לכל אחד יש אחד כזה. עיניים, גב, עור, שיער, כפות רגליים, משהו.

אז נכון, הדימוי הנשי (וגם הגברי) שמוצג במדיה הוא שונה לגמרי מהאישה המציאותית. אבל יש גם ייצוגים אחרים, אנושיים יותר, “אמיתיים" יותר. באמנות, למשל.

ואת אלה אני מציעה לנשים כאופציה כשהן באות להצטלם. למצלמה יש את היכולת הזו, את הכוח הזה. להעמיד מראה אובייקטיבית מול המבט הביקורתי, להציע מבט שונה, שיש לו משנה תוקף, מעצם היותו מבט חיצוני.

לא ידעתי שזה סוג של טרנד עד שלי אברמוביץ, עיתונאית מחדשות ערוץ 2, פנתה אליי ואמרה לי שהיא עושה כתבה על נשים שמצטלמות בעירום.

אני חושבת שאם טרנד, אז זה טרנד מבורך, שכל אישה (וגם גבר!) חייבת את המתנה הזו לעצמה, בכל גיל: ללמוד לאהוב את עצמה, את כולה, כמו שהיא הגיעה לעולם, על כל היופי הזה שהתברכה בו, גם אם היופי הזה אינו עונה לקריטריונים של דוגמנית על. ולהנציח את האהבה הזו על נייר צילום, רצוי אצלי בסטודיו 🙂

הנשים שבחרו להצטלם בעירום – כתבה בחדשות ערוץ 2