כבר המון שנים ביחד. היא כותבת, אני מצלמת. השיר שלה נולד ברגע מסוים, הצילום הזה ברגע אחר. בשיחה אקראית לא מזמן, הופיעו שניהם.
החלטנו לתת להם להפגש ולגעת.
* * *
הורד האדום שמול החלון שלי צוחק
שוב לא קמת הבוקר
שוב לא כתבת
מלחשת לו בארס
ראה
עלי הכותרת שלך משחירים כבר בקצוות
עוד רגע
תמות.
טקסט: רוני גלבפיש
דימוי: אליסיה שחף
5 Comments
ח ל י
21 באפריל 2010 at 18:03זה מקסים השילוב צילום/מילה. והפרח התכף איננו שלך נוגע ללב
נסטור
21 באפריל 2010 at 19:02אהבתי
טלי
21 באפריל 2010 at 21:01איזה יופי שאתן עושות את זה ככה. בדיוק אותו דבר ובכל זאת, כאילו שונה….(אבל לא פחות יפה ומתאים ממה שחשבתי שם) (-:
ali
22 באפריל 2010 at 8:07תודה 🙂
שרון רז
23 באפריל 2010 at 17:00לי שום דבר כאן לא נראה בלשון זכר, הכל נקבה, הורד, הצבע, הצורה, המילים, הכל, נשים