בלוג המקוננת Posted on 4 בפברואר 2010 7 Comments By Alicia Shahaf Alicia Shahaf You Might Also Like מה התשוקה שלך? 20 ביוני 2010 בדרך החוצה 12 בפברואר 2011 התשוקה לצמיחה אישית 27 בינואר 2011 7 Comments Reply ח ל י 4 בפברואר 2010 at 19:33 למה מקוננת? למה בקומבניזון? היא בחרה את הבגד? את? על מה היא מקוננת? מה את יכולה לספר על הצילום, הסיטואציה, המצולמת? Reply רוני 4 בפברואר 2010 at 21:08 אבל למה שתגלה? למה שלא נמצא לבד מה זה אומר לנו? אני לא כל כך מחבבת הסברים ליצירות. Reply ח ל י 4 בפברואר 2010 at 21:30 אמרתי מה זה אומר לי במייל פרטי. קבלתי תשובה. אני לא רוצה הסברים גברת גלבפיש, אני רוצה אינפורמציה שתעזור לי להרוג את החתול הפנימי שלי ועוד קצת כדי שתעזור לי להמשיך להביט בצילום עם משהו נוסף. זה טוב וזה מותר לפעמים, בטח כשמכירים את הצלם 🙂 Reply אליסיה 4 בפברואר 2010 at 21:52 לא לריב… 🙂 הדבר היחיד שאני יכולה לספר הוא שיש כאן תהליך אמנותי-רגשי. הבחירות מוקפדות ולא אקראיות. ועל מה היא מקוננת? כל אחת והקינה שלה… Reply ח ל י 4 בפברואר 2010 at 22:01 היא כבר לא באמת צריכה אותנו, יש לה עדת חדשות 🙂 Reply רוני 5 בפברואר 2010 at 13:17 כשקוראים לי גברת גלבפיש אני ישר נכנסת למיטה עם תה חם ושמיכה טובה. נשיקות, ליידיז. Reply בועז 10 בפברואר 2010 at 15:08 גברת גלבפיש היקרה! הו, מי יתנני תה חם ושמיכה טובה ואת האפשרות להיכנס למיטה! הרי זה אושר צרוף בימים קדחתניים אלה. 2 ולענין התמונה: אהבתי מאוד. מאוד. יש בה עצב סמוי, מסתורין. משהו צרפתי (כל אחד והאסוציאציות שלו). Leave a Reply Cancel Replyשם * אימייל * אתר שמור בדפדפן זה את השם, האימייל והאתר שלי לפעם הבאה שאגיב. הודע לי על תגובות נוספות באמצעות האימייל. הודע לי על פוסטים חדשים באמצעות האימייל.
7 Comments
ח ל י
4 בפברואר 2010 at 19:33למה מקוננת? למה בקומבניזון? היא בחרה את הבגד? את? על מה היא מקוננת? מה את יכולה לספר על הצילום, הסיטואציה, המצולמת?
רוני
4 בפברואר 2010 at 21:08אבל למה שתגלה?
למה שלא נמצא לבד מה זה אומר לנו?
אני לא כל כך מחבבת הסברים ליצירות.
ח ל י
4 בפברואר 2010 at 21:30אמרתי מה זה אומר לי במייל פרטי. קבלתי תשובה.
אני לא רוצה הסברים גברת גלבפיש, אני רוצה אינפורמציה שתעזור לי להרוג את החתול הפנימי שלי ועוד קצת כדי שתעזור לי להמשיך להביט בצילום עם משהו נוסף. זה טוב וזה מותר לפעמים, בטח כשמכירים את הצלם 🙂
אליסיה
4 בפברואר 2010 at 21:52לא לריב…
🙂
הדבר היחיד שאני יכולה לספר הוא שיש כאן תהליך אמנותי-רגשי. הבחירות מוקפדות ולא אקראיות.
ועל מה היא מקוננת?
כל אחת והקינה שלה…
ח ל י
4 בפברואר 2010 at 22:01היא כבר לא באמת צריכה אותנו, יש לה עדת חדשות 🙂
רוני
5 בפברואר 2010 at 13:17כשקוראים לי גברת גלבפיש אני ישר נכנסת למיטה עם תה חם ושמיכה טובה.
נשיקות, ליידיז.
בועז
10 בפברואר 2010 at 15:08גברת גלבפיש היקרה!
הו, מי יתנני תה חם ושמיכה טובה ואת האפשרות להיכנס למיטה! הרי זה אושר צרוף בימים קדחתניים אלה.
2
ולענין התמונה: אהבתי מאוד. מאוד. יש בה עצב סמוי, מסתורין. משהו צרפתי (כל אחד והאסוציאציות שלו).