אוירתי ויומיומי שזה כואב
האושר הוא
ללכת בזוהר השמש השוקעת של סוף הקיץ כאילו הולך אתה בשדה בעמק יזרעאל ואתה כבן שש עשרה וכאילו כל החיים, כל החיים, עדיין.
האהבות, הכאבים,המתיקות אי אפשר לתאר את השלווה הזאת השמיים, הרוח, האדמה החומה רק אלוהים יודע.
ממערב משתפל ויורד חורש ירוק, אורנים וברושים נעים, לאט. ואתה הולך לבדך בעולם בשדה בשמש השוקעת של סוף הקיץ, איש בסתיו חייו, ובוכה.
פנחס שדב
זה היה שיר של פנחס שדה
(ולא כמו שיצא לי בטעות שדב)
ועד כמה שאני זוכרת זה גם שירו האחרון של שדה אם לא אחד האחרונים.
איזה יופי תודה, אסתי
שמור בדפדפן זה את השם, האימייל והאתר שלי לפעם הבאה שאגיב.
הודע לי על תגובות נוספות באמצעות האימייל.
הודע לי על פוסטים חדשים באמצעות האימייל.
visibility_offהשבת את ההבזקים
titleסמן כותרות
settingsצבע רקע
zoom_outזום (הקטנה)
zoom_inזום (הגדלה)
remove_circle_outlineהקטנת גופן
add_circle_outlineהגדלת גופן
spellcheckגופן קריא
brightness_highניגודיות בהירה
brightness_lowניגודיות כהה
format_underlinedהוסף קו תחתון לקישורים
font_downloadסמן קישורים
לאפס את כל האפשרויותcached
לבון אמיר
אוירתי ויומיומי שזה כואב
אסתי
האושר הוא
ללכת בזוהר השמש השוקעת של סוף הקיץ
כאילו הולך אתה בשדה בעמק יזרעאל
ואתה כבן שש עשרה
וכאילו כל החיים, כל החיים, עדיין.
האהבות, הכאבים,המתיקות
אי אפשר לתאר את השלווה הזאת
השמיים, הרוח, האדמה החומה
רק אלוהים יודע.
ממערב משתפל ויורד חורש ירוק,
אורנים וברושים נעים, לאט.
ואתה הולך לבדך בעולם בשדה
בשמש השוקעת של סוף הקיץ,
איש בסתיו חייו, ובוכה.
פנחס שדב
אסתי
זה היה שיר של פנחס שדה
(ולא כמו שיצא לי בטעות שדב)
ועד כמה שאני זוכרת זה גם שירו האחרון של שדה אם לא אחד האחרונים.
אליסיה
איזה יופי
תודה, אסתי