בלוג

זמן חלום

 

משהו מוזר ומופלא קורה בחלום.

כמו הרבה דברים שמתרחשים במוח שלנו, לא הכל מובן, הייתי אומרת – הרוב לא מובן.

איך קורה שאותן מחשבות שאנחנו לא מעיזים אפילו להתקרב אליהן כשאנחנו ערים – מזדחלות לנו לתוך החיים האחרים האלה שאנחנו חיים כשאנחנו חולמים ?

כי במובנים רבים – השעות האלה שאנחנו מבלים בחלומות – הן שעות של חיים אחרים, מקבילים. מושפעים מהחיים הערים שלנו או לא, לרוב אלה הם חיים הרבה יותר קיצוניים. הפחדים יותר גדולים, המעברים בין התרחשות להתרחשות מהירים יותר, הרגשות יותר חזקים, הפנטזיות יותר גדולות.

כשישנים, לא שולטים במחשבות, אין הגיון. המוח שלנו לא מבקש רשות, הוא מייצר את המחשבות ואת האירועים איך שבא לו… 

גויה הנפלא קרא לאחד מהקפריצוס שלו: El Sueño de la Razon Produce Monstruos (ובתרגום לאנגלית: The sleep of reason produces monsters )

סוזן ברנסטיין חוקרת את הרגעים החמקמקים האלה שבין ערות לחלום. הרגעים המעורפלים האלה בהם הדמיון פוגש את המציאות.

 

© Susan Burnstine Forest through the trees

היא חיפשה דרך להביא את הדימויים הכמוחלומיים שנוצרו בראשה באמצעות צילום בלבד: ללא התערבות או מניפולציות בסרטים.

© Susan Burnstine אחת המצלמות של

ברנסטיין יצרה 20 מצלמות ועדשות שהתוצאות הצילומיות שלהן בלתי צפויות.

הדימויים מטושטשים, חלקם ברורים, חלקם לא, הפרופורציות לא תמיד הגיוניות. על הכל מרחף ענן, המקומות לא מוגדרים, האנשים לא מזוהים. מקומות מוכרים, “רגיליםשנראים מוזרים ולא מציאותיים.

ערבוב של חלום ומציאות.

© Susan Burnstine Grasp

You Might Also Like

9 Comments

  • Reply
    יעל ברזילי
    4 במאי 2009 at 18:45

    אני לגמרי סקרנית איך שמעת עליה.
    את התמונות שלה ראיתי בפעם הראשונה בפוטו אל.אי לפני שנה וחצי. התאהבתי וקניתי תמונה שלה.
    למרות שתקציבי היה מוגבל, פשוט לא יכולתי שלא.

  • Reply
    רוני
    4 במאי 2009 at 18:46

    אני כל כך אוהבת את הצילומים האלה. צילום-סיפור במלוא מובן המילה, מלא עוצמה וביטחון.
    הם מזכירים לי רגעים מסוימים, הפיוטיים יותר, בסרטים של טים ברטון.
    תודה רבה.

  • Reply
    רוני
    4 במאי 2009 at 18:46

    אני כל כך אוהבת את הצילומים האלה. צילום-סיפור במלוא מובן המילה, מלא עוצמה וביטחון.
    הם מזכירים לי רגעים מסוימים, הפיוטיים יותר, בסרטים של טים ברטון.
    תודה רבה.

  • Reply
    מיכל
    4 במאי 2009 at 18:55

    אלם מוחלט

    פשוט נפלא – לא הייתי מאמינה שאפשר. ביצועית וקונספטואלית

  • Reply
    ריקי כהן
    4 במאי 2009 at 18:56

    תודה רבה

  • Reply
    יונתן
    4 במאי 2009 at 19:11

    מיקי קרצמן הציג לפני כמה חודשים תצלומים שצולמו בגוש קטיף כמה חודשים לפני ההתנתקות. התצלומים צולמו בשחור לבן ובמצלמת הולגה, מה שיצר אפקט מעניין של השהיית הזמן. קרצמן עצמו דיבר על כך שתצלומים שבגלל האפקט הזה תצלומים שצולמו זמן רב לפני ההתנתקות נראו כאילו צולמו אחריה, ולא היה ברור עם מדובר בחלום או בחורבן שאחרי הסערה.

  • Reply
    אליסיה
    4 במאי 2009 at 19:59

    בכיף
    🙂
    יעל, מזמן רציתי לכתוב עליה, לא זוכרת איפה ראיתי את העבודה שלה לראשונה.
    נתקלתי שוב בלינק לעבודות שלה איפשהו לפני שבועיים
    ואיזו תמונה שלה תלויה אצלך?

  • Reply
    עופר
    4 במאי 2009 at 21:38

    בחלומות, לפחות אלו שאני מכיר אישית, קורים הרבה מאוד דברים. כמו שאמרת, הם קיצוניים, חמקמקים, מזדחלים. הרבה מאוד דברים קורים בבת אחת: צבעים, צלילים, ריחות, הכל מתערבב ועל הכל שרוי מן דוק שכמעט בלתי אפשרי להסביר אבל לא ניתן לטעות בו אחרי, כלומר אחרי שמתעוררים, של משהו אחר.
    אין דבר מכל אלו בתצלומים. הם נראים כמו שתצלומים של חלום אמורים להיראות – כלומר כלל לא כמו חלומות. טשטוש ובהירות, ידיים מחוספסות נשלחות קדימה, ילד מהורהר נשען על כדור. אין פה ערבוב אמיתי, מסויט, אני רואה פה כמעט קיטש.

  • Reply
    יעל ברזילי
    4 במאי 2009 at 21:44

    התמונה שלי היא זו עם הדקלים (לא נמצאת בפוסט שלך)
    אבל התלבטתי קשות.
    אמרתי לה שהיא צריכה לעשות ספר, יש אפקט אחר של כל התמונות ביחד לעומת תמונה בודדת.
    ד”א זה לא ממש שהתוצאות לא צפויות, היא מכירה טוב מאוד את האפקט של כל מצלמה.

להגיב על מיכל Cancel Reply