בלוג

הנשים הקובניות

  

הבטחתיאני מקיימת.

 

 

אהבתי את הנשים הקובניות. הן לא יפות במיוחד, לא ממש אהבתי את סגנון הלבוש שלהן, שהוא צבעוני, הדוק מאוד, קצר מאוד, חשוף מאוד. אהבתי אותן כי הן בעיקר נראו לי חפות ממניירות מערביות: הן לא רזות, הן לא מסתתרות מאחורי בגדים, הן לא מתביישות בגוף הלא מושלםשלהן, בגיל שלהן, בנשיות שלהן.

המרחק התרבותי של הקובנים מהעולם המערבימצד אחד וההשפעות האפריקניות מצד שני, כנראה עושים את שלהם: בשיחות שניהלתי עם נשים קובניות רבות הן אמרו לי, שהן אוהבות את הגוף המלא שלהן, הן לא עסוקות בדיאטות רזון, הן נהנות מהאוכל, הן נהנות מהשתיה, מחיי המין, הן גאות בנשיות שלהן.

וזה בהחלט ניכר לעין: בדרך בה הן זזות, בדרך בה הן מתהלכות ברחוב, בדרך בה הסקס אפיל שלהן מתפרץ לכל עבר.

ההליכה הזקופה הזו, המרקדת, של הנשים, כל כך יפה, כל כך מושכת, כל כך נעימה

והן ממש לא נראות זולות“, ולא פתטיות או מגוחכות, גם המבוגרות והמלאות במיוחד שביניהן.

 

התהלכתי ברחובות הערים השונות בהן ביקרתי בקובה עם תחושה שהנה, זו התשובה.

הקובניות נראות בהרבה יותר שמחות ונהנות מהחיים מכל כך הרבה נשים שאני פוגשת, שעסוקות במידה זו או אחרת בלשנוא את גופן – ואת עצמן – בגלל כל פירור מיותרשל אוכל שנכנס להן לפה, בגלל כל בגד במידות בלתי אפשריות שלא מצליחות להיכנס לתוכו, בגלל כל התכתיבים האופנתיים וההתנהגותיים שהן מרגישות שצריכות לנהוג לפיהם.

You Might Also Like

21 Comments

  • Reply
    רוני
    29 בינואר 2009 at 10:59

    (או ל-ב’?)
    אפשר עוד תמונות?

  • Reply
    רוני
    29 בינואר 2009 at 11:01

    נפלו לי שורות

    הקטע שלהן עם הסיגרים מוזר לי יותר מכל. זה נתפס כמו משהו כל כך גברי בחברה המערבית, וכשהן מעשנות זה נראה שלהן, לא של הביבי’אים של העולם.
    התמונה העליונה היא אחת מהיותר מלאות חמלה שלך.

  • Reply
    שרון רז
    29 בינואר 2009 at 12:33

    זה פוסט לא רק יפה אלא גם חשוב
    הצילומים נהדרים והמילים שלך מדוייקות ומעוררות מחשבה
    זה רק מראה איזו שטיפת מוח עוברות הנשים בעולם המערבי הקפיטליסטי חומרני כך שהן מאבדות את כל הביטחון לגבי גופן ויופיין הטבעי, לעומת האי הבודד הקומוניסטי הזה שהשאיר את הנשים כמו שהן כשהן חוגגות את עצמן, יופיין ומיניותן

  • Reply
    שלימפופו
    29 בינואר 2009 at 13:00

    ובקובה כמו בקובה הן מחזיקות סיגר עבה בפה ונראות כמו גברים , אבל ככה זה בקובה זאת האופנה.

  • Reply
    שולמית אפפל
    29 בינואר 2009 at 13:27

    והיחידה שראיתי מעודי הייתה על שער הלייף מגזין זצ”ל והשמלה שעל גופה הייתה דגל קובני אבל בגזרה מהודקת והיפיפיה הזו צעדה בראש תהלוכת נשים למען פידל קאסטרו

    היו ימים

  • Reply
    שולמית אפפל
    29 בינואר 2009 at 13:29

    כמובן

  • Reply
    אליסיה
    29 בינואר 2009 at 13:32

    תודה לכם !!
    🙂

    רוני – ברור ש(גם) על שתיכן חשבתי

  • Reply
    אסתי
    29 בינואר 2009 at 14:15

    הצילום העליון חודר חדרי לב ובדיוק כמו שאומרת רוני – מלא חמלה. ויופי.
    והתחתון עם הצבעוניות החושנית מלאת החיים הזו ותנועת הראש הגאה…

    נשים אמיתיות במלוא מובן המילה לא כמו העתקי הפלסטיק הענוג והחיוור שהפכנו כולנו להיות.
    פוסט נפלא.

  • Reply
    גירית
    29 בינואר 2009 at 14:56

    מה אתן מתלהבות ? בחיים לא הייתן רוצות להראות כמו הקובניות האלה, אפילו לא זקנות.

  • Reply
    שולמית אפפל
    29 בינואר 2009 at 17:34

    בעצם
    באיזה שהוא יום זה בדיוק מה שכבר לא משנה
    הן לעצמן עכשיו, הן והסיגר

  • Reply
    אליסיה
    29 בינואר 2009 at 17:59

    בדיוק שולמית, זו בדיוק הנקודה
    ותודה
    🙂

  • Reply
    שחר
    29 בינואר 2009 at 19:27

    גם המילים, גם התמונות וגם הפוסט הקודם.
    אבל הסיגרים האלה זה אללה יוסטור.

  • Reply
    גירית
    29 בינואר 2009 at 19:53

    הן והסיגר, חיקוי עלוב לגברים, מה שאת אומרת הגב’ אפפלפלד שזה מה שקורה לנשים כשהן מכוערות
    וזקנות, לא הייתי מגדירה את זה כחוכמה גדולה הטענה שלך. אשה צריכה להיות אשה גם כשהיא מקומטת.

  • Reply
    אליסיה
    29 בינואר 2009 at 21:15

    הסיגרים הם חלק מהמסורת והתרבות בקובה
    חוץ מזה, לא רק בקובה נשים מעשנות סיגרים…
    וגם כשנשים התחילו לעשן סיגריות בפומבי אמרו שזה לא נשי.
    מעבר לעניין של בריא-לא בריא, לא נראה לי שמישהו יגיד שעישון סיגריות זה גברי.
    וגירית, הנקודה שלי הייתה היחס של הנשים אל הגוף שלהן, ולתפיסה השונה את הנשיות על ידי הנשים הקובניות.

  • Reply
    יולי
    29 בינואר 2009 at 21:16

    נזכרתי ברשימות שלך על האמהות בככר.
    נהדרת את.

  • Reply
    גירית
    29 בינואר 2009 at 22:10

    הן נראות כמו גברים, מדברות ומעשנות בהתאם, מקומטות מהשמש ומכוערות מהסיגר, אף אחת מכן כולל את “בעלת הפוסט”, לא היית רוצה להידמות לה, אז להסתכל על תרבות אחרת ולחפש נקודות חן זה לא רלוונטי, זה מבט של תיירת וזהו, מאוד צבוע.

  • Reply
    רוני
    30 בינואר 2009 at 0:13

    אוי גירית, אוי ואבוי לי.
    האשה העליונה הזכירה לי את סבתי שהתהלכה בקיבוץ בשמלות גופיה מודפסות, בחזייה ישנה מבצבצת, בתחת גדול וקמטים אפילו על האף. בגלל זה התאהבתי בה, והיא נשית ומקסימה עם הלק המתקלף.
    הלוואי שבערוב ימי אהיה אשה זקנה, לא מתוחה, לא מורמת. כבר עכשיו אני שמנה וראה זה פלא, יש לי זכות לחיות ואפילו לאהוב את עצמי. וראה זה פלא, אני גם עושה את זה.
    אשה לא צריכה להיות דבר. אדם רשאי להיות עצמו.

  • Reply
    רוני
    30 בינואר 2009 at 0:14

    שתי אלה. תמונות בתערוכה.

  • Reply
    גירית
    30 בינואר 2009 at 10:34

    אשה צריכה להיות אשה, ולכן נשים ישראליות מורחות על עצמן קרמים ודואגות להמנע מהשמש
    טוחנים להן את המוח גם בנוגע לעישון, וצווחים גוואלט על עלייה במשקל, כעוד גורם הרסני למחלות קשות, מזה אתן מתלהבות? מכל מה שבחברה נאורה מזהירים אתכן? האם הייתן חיות שם? האם הייתן לובשות חולצה לבנה גברית , אוכלות בלי חשבון ושמות סיגר בפה ????

    אל תדאגי אם לא תשמרי, תראי כמותן כשתהי זקנה, אבל אולי תמותי עשור וחצי מאוחר מהן.

    ממה אתן כל כך מתלהבות??? שמישהו יסביר לי????

  • Reply
    רוני
    31 בינואר 2009 at 21:08

    ההתלהבות היא מכך שהנשים האלה נראות כמו הסבתות שלנו, שלא ניסו להיראות כבנות 30. ראית כבר סבתא אחרי ניתוח ציצים ומתיחה? היא לא נראית סבתא, נכון, אבל גם לא בת 30. היא נראית כמומיה.

  • Reply
    יעל ברזילי
    24 בפברואר 2009 at 17:12

    שמעתי לא מזמן הרצאה של צלם קובני, שסיפר על קובה דרלך צילומיו. מעניין איך את משלימה נקודת מבט נשית.

Leave a Reply