גשם

Reply

יפעת הר אבן

5 בינואר 2005 at 0:48

מָתָז-שירה, קיטועין-קיטועין, נוכח תצלום הגשם:

הַיוֹם מַאֲפִיר בִּמְדוּיָק
מִתְעַרפֶּל, מְזוּגָג בְּאוֹרחדמַשְמָעִי
אוֹר מִשְׁתָבֶּר, מִתְקָמְצֵן, מְחַלֵק רְסִיסִים
שׁוּב אָנִי בָּחַלוֹן

חַבֵּר אֶת כֹּל הַטִיפּוֹת – עַיִן אַחַת
וְאֶת כֹּל הַעֵינַיִים – טִיפָּה
מְתַח קַו מִנְקוּדָה
לִנְקוּדָה

לְמִי שַׁיַכוֹת הַטִיפּוֹת שְׁהִכְנַסְתִי הַבַּיתָהּ –
הַגֶשֶׁם שֶׁדָבַק בְּצִדָּה הַצִיבּוּרִי,
שֶׁל הַמִטְרִיָה?

עַכְשָׁיו הַגֶשֶׁם רוֹצֶה לְהִכָּנֵס.
קוֹדֶם דָּפַק. הִתְעַקֵשׁ. הִתְיַאֵשׁ.
עַכְשָׁיו הִשְׁאִיר מִכְתַב. מְנוּקָד וְשָׁקוּף.
לָמָה הֱעֶמַדְתִי חַלוֹן בֵּינֵינוּ?

תודה על התמונה-הערפּוּל. השיהוי. הרגע של השהות.