בלוג

שלושה קצרים

יונה בבצלאל – פועלו של יונה פישר וסוגיות של אוצרות עכשווית

 

יונה פישר הוא דמות מרכזית בנוף האמנות המקומי. אוצר שקבע דפוסי תצוגה ואוצרות של האמנות העכשווית בארץ.

בתערוכה שמוצגת בגלריה של בצלאל בתל אביב אמנים שפישר עבד איתם בשנות ה- 60-70, אמנים בוגרים ו”מבוססים”.

בחלקה השני של התערוכה, שתפתח ב- 13 בינואר, אמנים שפישר עבד איתם בשנים האחרונות, אמנים צעירים יותר.

לצד עבודות האמנים, רובן מרשימות ומעניינות, חלקן איקונות בפני עצמן, חלקן עבודות שנוצרו במיוחד עבור התערוכה, מוצגים גיליונות של כתב העת “קו” שיונה פישר ערך, קטלוגים של אמנים, והקטלוג ההיסטורי של “מושג + אינפורמציה” הנדיר.

גלריה בצלאל, שלמה 60, תל אביב

 

 

דימוי: Sarkis

 

The Living Road

 

נואל ג’בור היא אמנית ילידת נצרת, שפועלת בברלין.

בתערוכה הזו, “The Living Road” , היא מציגה שני סוגים של פורטרטים: זונות שצילמה באיטליה, הממתינות ללקוחות בצד הדרך, ביער, בסביבת העבודה שלהן ופרחים שמבצבצים בין מרצפות.

קודם ראיתי, אחר כך קראתי קצת על העבודה הזו. הצילומים של הפרחים צולמו על המדרכה שמחוץ לסטודיו של ג’בור בברלין.

כשהסתכלתי על התמונות, לא ידעתי שהן צולמו במקומות שונים – ארצות שונות אפילו – הן נראו לי כל כך דומות, מבחינת המבט של הצלמת, פורטרטים של זונות שכמעט כולן מביטות ישר לתוך המצלמה, חושפות את גופן – כלי העבודה שלהן –  בסביבה שלהן: היער הירוק, היפה, המזמין.

ומצד שני – הפורטרטים של הפרחים המבצבצים בין המרצפות. אותו מבט, אותה אסטטיקה, אותה עדינות, אותה גישה נעימה, מלטפת, ישירה.

 

סדנאות האמנים, אליפלט 18, תל אביב, עד 31 לדצמבר

 

 

 

ענת בצר

 

תערוכה אינטימית, עדינה, שקטה, מינורית כמעט, של ענת בצר.

אקוורלים של נופים, כמה מהם קטנים, אחד גדול מאוד, כמו תמונה פנורמית כזו.

כמה עצים נוזליים ושקופים על אריזות של פיצה ואח בצבע לבן.

 

יש בציורי נוף משהו נעים כל כך, מרגיע, שמיימי כמעט.

גם כשהציורים קטנים, התחושה של הכוח שבטבע חזקה כל כך…

[במיוחד בימים כאלה, שאנחנו עומדים מבועתים מול כוחו ההורס של הטבע…]

 

הציורים על האריזות של הפיצה, הם כמו מתנה-הפתעה: מי מצפה לפתוח קרטון של פיצה שמנונית ולגלות בפנים ציור – יצירת אמנות?

מפתיע, נעים, רגע של שקט. קטן.

 

גלריה ג’ולי מ, רח’ גליקסון 7, תל אביב עד ה- 6.1.05

 

 

You Might Also Like

1 Comment

  • Reply
    איילת
    30 בדצמבר 2004 at 19:57

    למרות שלא שמת דוגמא לפרחים בין המרצפות, האסוציאציה הראשונה שלי היתה דווקא הרוך לעומת הקשיות. הפרח הרך בין המרצפות הקשות והיער המלבלב והפסטורלי שבו עומדת הזונה הקשוחה שעומדת על זכותה להתפרנס בזכות עצמה.

Leave a Reply