בלוג

מטושטש

מדי פעם אני מעלה לכאן צילומים שלי.

השבוע העלתי שני צילומים תחת הכותרת “פוייזים“.

היו שם כמה תגובות של קוראים, שתהו על יכולתי לראות טוב או להפעיל נכון את המצלמה. לצידן, היו תגובות אוהדות ומעודדות של אנשים שאהבו את הצילומים.

אלה שנשלחו אליי במייל שמורות אצלי.  התגובות בעמוד נמחקו לי בגלל תקלה (טיפשית למדי) טכנית.

 

נדלקה לי נורה אדומה. אולי אני עושה משהו בשפה לא מובנת ? יכול להיות נחמד להיות מסתורי, אבל אני הרי דוגלת בהתייחסות נגישה לאמנות, בצורך לתת רקע והסבר מובן לעבודות, וזאת על מנת שאנשים שאינם מעורים במה שמתרחש בתחום האמנות גם יבינו וגם יתקרבו לנושא.

אז כדי לא לעשות בדיוק ההיפך ממה שאני אומרת, הנה הסבר קצר (וממצה, מקווה) על הטשטוש בצילומים שלי.

אני מתעניינת בתנועה. אני חושבת, שבהקפאת התנועה לא אשיג את האפקט שאני רוצה: התחושה של התנועה, המקומות השונים בהם הגוף נע בחלל, הרגעים האלה שהגוף ביצע את התנועות הוירטואוזיות שלו, הרגעים האלה בהם הגוף שרטט את הקווים המיוחדים שלו כשהוא זז.

העכשיו הוא זמן שבעצם לא קיים. המצלמה מנסה לתפוס את הזמן הזה, כי זה הזמן שהכי פחות מפחיד את האדם: האתמול כבר נמחק, המחר – מי יודע מה יקרה לו.

אבל העכשיו הזה הוא שקר, וכך הרגע הקפוא של הצילום החד. בצילום בתנועה אפשר לראות את כל המרכיבים של התנועה, של הנשימה, של האור שנע, של הצבעים שמשתנים, של הגוף שמותיר עקבות בחלל.

סרט מדמה את תנועת העין שלנו. צילום סטילס מטבעו מקפיא את התנועה. לא רוצה להכנע לתכתיב הטכנולוגי הזה. אני צלמת סטילס, אין לי מושג מה עושים עם מצלמת וידיאו. אני רוצה להעביר את תחושת התנועה בדרך שלי.

וזו יכולה להיות להקת מחול או אנשים הולכים ברחוב או להקת ציפורים בשמיים, אור המכוניות על הכביש או נרקיס עם הפוייזים שלה.

 

לבסוף, אם מישהו מתעניין בצד הטכני של העניין (הוא פחות חשוב לדעתי, אבל צריך לשלוט בטכניקה כדי להשיג את התוצאות אליהן מתכוונים), אז: בלי פלאש, בלי חצובה (אבל עם יד מאוד-מאוד יציבה), בלי אוטופוקוס (כי מה פתאום שהמצלמה תקבע לי על מה להתביית ?), וקריאה ידנית של האור (כי חשוב לשלוט לבד בפרמטרים של פתיחת צמצם מול מהירות).

 

ותודה לחברתי הטובה (אך רחוקה, לצערי) יעל שהזכירה לי מה אני צריכה לעשות.

 

 

       

You Might Also Like

12 Comments

  • Reply
    satyricon
    6 באוקטובר 2004 at 19:37

    את בהחלט לא צריכה לתת הסבר, צידוק או כל טקסט סנגורי אחר על העבודות המטושטשות שלך. הן מקסימות, יש להן את הקסם שלהן, את היחוד שלהן, את העוצמה המדויקת שלהן. מי שמפחד ממבט מטושטש כדאי לו שיבדוק את עצמו ויחפש מהו המכשול הפנימי שלו שגורם לו לפחד לאבד את רסן הצלילות לרגע אחד ולהנות מתנועה לא יציבה.
    עבודותיך מקסימות וזו הפעם הראשונה שאני מגיב באתר זה.

  • Reply
    אליסיה
    6 באוקטובר 2004 at 19:54

    לא, לא התכוונתי להצדיק. רק להסביר. כי אני מאמינה בכנות במתן סוג של הסבר כאשר עולות שאלות.
    סטיריקון (יפה לך השם) תודה תודה לך. עשית לי את היום.
    🙂

  • Reply
    טלי
    6 באוקטובר 2004 at 22:09

    טובה, אמנות אמיתית, נמשכת תמיד אל הגבולות שלה, תמיד מפלרטטת איתם או מנסה לפרוץ אותם. ברגעים האלה היא מרגשת באמת.
    אני רואה את השאיפה שלך ללכוד את התנועה של רגע ההווה דווקא דרך הצילום (המקפיא ומנציח) ודווקא בסטילס סוג כזה של בדיקת/ פריצת גבולות.
    אבל את יודעת מה? חבל שהיו תגובות עוינות או פוגעות, אבל כנראה בגללן / בזכותן כתבת את ההסבר המרתק הזה, ואנחנו הרווחנו.

  • Reply
    עמי
    6 באוקטובר 2004 at 23:49

    אני אומר “אליסיה”, ועוד לפני שאני מסיים, ה-“א” הפכה לעבר.

  • Reply
    זו ש
    7 באוקטובר 2004 at 0:18

    הקדמת את הפוסט שלי על אותו נושא בדיוק. גנזתי אותו, ואני שוקלת חאראקירי.

  • Reply
    darling
    7 באוקטובר 2004 at 14:52

    יש לי דילמה בעניין הטשטוש. מה שלא תצלמי במטושטש יקבל מיד מראה “אמנותי”. בזמנו, כאשר למדתי צילום וצילמתי עם מצלמת ריפלקס, בלי פלאש ועם עדשה של 50 מ”מ , הכל היה נורא מתוכנן – עד כמה שאפשר לתכנן מראש צילום. הרי הרבה פעמים הדברים אינם יוצאי כמו שתכננו.
    עכשיו, בעידן הדיגיטלי הרגיש, הדברים קורים אחרת. כל-כך פשוט לעשות תמונות “יפות” ומרשימות בטשטושן. הרגשתי את זה תוך צפייה בבציר התמונות מפסטיבל האמנות ואז הבנתי שהעיקר הוא בזיהוי – לדעת אלו הן התמונות הטובות ולהבין למה – גם אם לא יכולתי לחזות מראש את האפקטים שאקבל.
    מה דעתך?

  • Reply
    אליסיה
    7 באוקטובר 2004 at 15:04

    הזיהוי, הכוונה, הנושא, המחשבה שמאחורי העבודה, הקונטקסט, הכל משפיע.
    לדעתי בכלל לא חשוב באיזה טכנולוגיה משתמשים, דיגיטלי, פילטרים, מה שלא יהיה. הרי תוך שניה אפשר להפוך צילום חד מאוד למטושטש בלחיצת כפתור בפוטושופ, אם רק רוצים.
    ואני בהחלט לא מסכימה עם מה שאת אומרת, שכל מה שמצולם מטושטש נראה אמנותי. בכלל לא.

  • Reply
    שלום תקווה
    10 באוקטובר 2004 at 16:44

    הטשטוש היא הדרך הקלה
    את עושה לעצמך חיים קלים כשאת מטשטשת תמונות
    לא לזה לא בסדר זה רק אומר מה את יודעת לעשות.

  • Reply
    שלום תקווה
    10 באוקטובר 2004 at 16:45

    התכוונתי שזה לא לא בסדר. הבהרה.
    כנראה שהייתי מטושטש.

  • Reply
    גליה
    13 באוקטובר 2004 at 18:46

    אני שונאת אומנות מודרנית בת זמננו,לטעמי היא תוצר של עצלות והתרגלות להשיג הכל בלחיצת כפתור,
    אבל הפעם עשית לי את זה, אהבתי,התרגשתי (גם בלי ההסבר)והייתי רוצה לראות תערוכת תמונות שלך,(לא במחשב)איפה אפשר?

  • Reply
    אליסיה
    13 באוקטובר 2004 at 19:58

    תודה, גליה.
    אם כי אני חולקת על דעתך בעניין האמנות העכשווית, יש מגוון ועושר כל כך גדולים של אמנות, שאי אפשר לעשות הכללה כזו.

    יש תיק עבודות לא קטן ברשת (לינק מצד ימין כאן)
    כשתהיה תערוכה לא ברשת, אני אספר עליה.

  • Reply
    דייב שליט
    6 בינואר 2005 at 8:42

    אני אוהב את הגישה הזאת. היא מרתקת והיא גם פותחת פתח לכל כך הרבה אפשרויות הבעה ואמירה.
    בין מופשט לאימרסיוניסטי בצילום.

להגיב על שלום תקווה Cancel Reply