התמונה מקסימה בעיני, ואני מרגיש שהיא מאד מייצגת את שמעון פרס, שגם אם איני שותף כלל לדעותיו או מעשיו, אני מעריך את פעלתנותו ודבקותו הרבה במשימתו גם כאשר, וזה כנראה מה שניתן לראות בעיניו בתמונה – היאוש מאיים לכרסם בו…
מעניין איך הגעת לשמעון פרס. כנראה שהוא מאוד מעסיק אותך. זה ההסבר היחיד.
אני דווקא לא רואה וגם לא התכוונתי להראות יאוש.
אבל על זה אני לא מתווכחת, מהרגע שאני משחררת עבודה לאוויר העולם, היא נתונה לשיפוט ואינטרפרטציה של הצופים בה.
6 Comments
סבסטיאן
3 בספטמבר 2003 at 12:35אני אוהב פרטים מוגדלים בסרטים. יותר חפצים מאשר בני אדם. במקרה הזה, הפרט המוגדל, או יותר נכון שני הפרטים המוגדלים, יצאו נהדר.
תומר ליכטש
3 בספטמבר 2003 at 14:58המבט הזה קורא את התגובות שהוא מוציא מן המביטים בו. העיניים האלה קוראות את המלים שאני כותב ברגע זה.
עופר לנדא
4 בספטמבר 2003 at 9:09כנראה שזו הסיבה להבעה המיואשת 😉
עופר לנדא
4 בספטמבר 2003 at 9:36התמונה מקסימה בעיני, ואני מרגיש שהיא מאד מייצגת את שמעון פרס, שגם אם איני שותף כלל לדעותיו או מעשיו, אני מעריך את פעלתנותו ודבקותו הרבה במשימתו גם כאשר, וזה כנראה מה שניתן לראות בעיניו בתמונה – היאוש מאיים לכרסם בו…
אליסיה
4 בספטמבר 2003 at 9:52מעניין איך הגעת לשמעון פרס. כנראה שהוא מאוד מעסיק אותך. זה ההסבר היחיד.
אני דווקא לא רואה וגם לא התכוונתי להראות יאוש.
אבל על זה אני לא מתווכחת, מהרגע שאני משחררת עבודה לאוויר העולם, היא נתונה לשיפוט ואינטרפרטציה של הצופים בה.
עופר לנדא
4 בספטמבר 2003 at 9:57כנראה, מעבירה אותי על דעתי, או לפחות מטשטשת את ראייתי, כי הייתי בטוח שהכותרת היא "פרס: מבט(1)"…
(וכן, פרס – ופוליטיקה בכלל – מעסיקים אותי מאד… כנראה שטעות פרוידיאנית יכולה לקרות גם בקריאה…)
טוב, אמרתי מספיק, ועכשיו אשוב לדממתי 🙂