בלוג

סטיות

ראיתי (קצת באיחור, הייתי עסוקה בדברים שמחוץ למסך בסופשבוע הזה) את הויכוח שהתפתח באתר של טל איתן.

טל העלה קישור לכתבה על אלימות שוטרים נגד הומואים. הויכוח בטוקבקים לא ממש התייחס לנושא הזה, שלפי דעתי הוא מדאיג, מקומם ומחייב התייחסות נאותה. הויכוח גלש לפסים אחרים לגמרי, מבהילים במיוחד.

מבהיל ומפחיד אותי שלאנשים (נאורים? חכמים? מחזיקים אתר ברשימות?) עדיין מסוגלים להוציא מהפה שלהם משפטים כמו: הומוסקסואליות היא סטייה נפשית על רקע מיני.

לא מבינה. נראה לי, שמשהו לא בסדר בבן אדם שמשחרר לאוויר העולם משפטים כאלה. שבן אדם שאומר כאלה דברים לוקה בסוג הכי מבחיל של מרכיבי האישיות האנושית: דיעות קדומות, שגורמות לאדם לחשוב שיש קבוצות אוכלוסיה טובות יותר מאחרות.

ולא הייתי טורחת על כתיבת מילים אלה עבור איתן כספי בלבד. הבעיה היא שהוא מייצג ציבור מסויים של אנשים שמשוכנעים בצדקתם, כמו השוטרים ההומופובים למשל.

תעצרו רגע ותחשבו על המהות של ההגדרות: סטרייט מול הומואים ולסביות. (ישר מול “עקום”? מי ישר? מה הולך פה?)

האמת, אני מופתעת. אני מנהלת שיחות רבות על הנושא עם הבת שלי בת ה- 16. היא מתנדבת במרכז הנוער “הפוך על הפוך“. בין יתר הפעילויות הברוכות שמתרחשות ב”הפוך” (כמו חינוך למין בטוח, למשל), יש שם קבוצת תמיכה לנוער הומוסקסואל, אליה מגיעים נערים ונערות רבים, שנמצאים בתהליך של גילוי הזהות המינית שלהם. כשאני הייתי בגיל הזה לא דיברו בכלל על הנושא. אני אפילו לא שאלתי את עצמי את השאלה הזו, אם אני אוהבת בנות או לא. כי לא היה מצב לשאלה כזו.

אבל אצל הדור הצעיר הזה השאלות לגיטימיות, והשיח עוזר למבולבלים, ללא בטוחים, לקבל את עצמם, לצאת אל העולם בראש מורם ובלי פחד שיקטלגו אותם בצורה זו או אחרת.

מה שמעניין, שעם כל ההורמונים המתפרצים של הגיל הזה, הדור הזה מתעניין אחד בשני כבני אדם ולא על פי הנטיות המיניות. נטיה מינית היא עבורם כמו צבע עיניים או גובה. נתון בלבד.

ואם בני נוער מסוגלים להתייחס לנטיות המיניות של החברים שלהם כאל עוד נתון, למה, אלוהים אדירים, אנשים מבוגרים יותר, שהדברים “ברורים” להם יותר והם אפילו הורים לילדים (מה תעשה, מר כספי הנכבד אם אחד מהילדים שלך יפתח “סטיה נפשית” כזו? תזרוק אותו מהבית? תאשפז אותו בבית משוגעים?) למה הם מגלים חוסר סובלנות ובורות ושנאת אדם ואלימות כזו גדולה?

ומילה אחרונה על איידס: אין לי השכלה בתחום הרפואה ואין לי מושג על נתונים סטטיסטיים.

אבל, אני זוכרת, שכשהתחילו לדבר על איידס אי שם בתחילת שנות ה- 80, לא מעט “סטרייטים” נדפקו בגלל שהיו בטוחים שזוהי רק “מחלה של הומואים”.

חג חרות מדיעות קדומות שמח !

You Might Also Like

16 Comments

  • Reply
    נעמה
    4 באפריל 2004 at 10:30

    היה לקרוא את חדעות האלו אחרי צפייה בסרט הרגיש והיפה “את שאהבה נפשי”, שהוקרן אמש בערוץ 8, המספר על לסביות דתיות.
    במקום מסוים בסרט, באה דתל”שית המבקשת להינשא לבחירת לבה לדבר עם הרב. והלה מציע לה, אם היא לא יכולה לתקן את מידותיה ולעמוד בניסיון שהקדוש ברוך הוא מעמיד אותה בו, לבחור לחיות בגפה ובלבד שתמשיך להיות דתיה, היא אומרת לו בדם לבה: אתה מבקש ממני למות.

  • Reply
    טלי
    4 באפריל 2004 at 10:43

    שלא ידעתי על הסרט הזה, הייתי מוצאת מישהו עם טלוויזיה והולכת לראות אותו, במקום לבזבז את הערב על שטויות…

    תודה, אליסיה, על הרשימה הזו.

  • Reply
    אליסיה
    4 באפריל 2004 at 10:56

    טלי, אין מה להודות. יש דברים שפשוט “מרתיחים לי את הדם” וזה היה אחד מאלה.
    ובאמת גם לי חבל שלא ראיתי את הסרט הזה. אצלי זה מחוסר חיבור לכבלים …

  • Reply
    טל
    4 באפריל 2004 at 15:20

    גם אני, כמוך, הופתעתי מקבלת הפנים המוזרה שארגן לי איתן, ומרמת ההומופוביה אליה הגיע כותב ברשימות.

    אך התגובות שלאחר מכן עודדו אותי, וגרמו לי לחשוב שעדיין רוב רובו של הציבור הוא עדיין נורמלי ונאור.

    אז תודה 🙂

  • Reply
    המביט
    4 באפריל 2004 at 23:55

    אני די בטוח שמשיכה מינית בין בני/בנות אותו המין הינה אכן סטיה. קשה לי להבין על מה נזעקים כל בעלי/ות סטיה מינית זו, ועל מה יוצא קצפם של כלל בעלי ההגדרה העצמית של “נאורים” ו”ליברלים”; קבוצת אנשים יודעי הכל המתימרים להתמזג עם כל מנהג, מסלול חשיבה או רעיון הקורא תיגר על ערכים שמרניים מכל מין שהוא. רק יעז האחר להתריס נגדם וכבר יעוטו הם עליו בחמת זעם עטופה קדושה יוקדת בנסותם להגן מכל משמר מפני “חשכת” הדעות האחרות.
    יגיע גם יגיע היום שבו תכריזו בריש גלי, ומתוך חשיבות עצמית יהירה, כי גם גילוי עריות בין אח לאחותו – כל עוד מדובר בהסכמה ובחוסר כפיה או ניצול, ובין אנשים בוגרים -אינו אלא גוון קביל של העדפה מינית. ובעצם, מדוע שיחשב גילוי עריות מסוג זה (או אחר) לסטיה? מספיק עם ההתחסדות ודי לבלבול החושים: אהבה חד-מינית הינה סטיה מינית ללא כחל ושרק.

  • Reply
    טל
    5 באפריל 2004 at 4:51

    כששני אנשים אוהבים, מרגישים משיכה זה אל זה ומעוניינים לקיים חיים משותפים (או סתם, פרשיית אהבים או סטוץ חולף), אין זה מתפקידה של החברה להתערב בחייהם.

    אם אני מעוניין לקיים חיים משותפים עם גבר, ולא עם אישה, זו בעיה פרטית ואישית שלי. מדוע המדינה מפלה אותי? מדוע המחוקק הנכבד לא מכיר בזכותי זו לחיים פרטיים? לאושר? ומדוע אני, שביליתי ימים ולילות בהגנה על אדמת לבנון או קראוונים זנוחים בשטחים, שמשלם מיסים מופקעים על כל צעד ושעל, שלוקח חלק פעיל במדינה הזו אותה אני אוהב בכל לב – מדוע אני ראוי פחות מכל אחד אחר לקצת אושר?

    אני לא מבקש שישמחו באהבתי. אני גם לא מבקש שיאהבו אותי. או שיקבלו אותי. אני דורש שיוויון. וזו, בסופו של דבר, זכותו הבסיסית של כל בן אנוש בעולם הזה, ובמדינה הזו. ואוי לה לתרבות, לחברה, למדינה, שאיננה מסוגלת למלא את התנאי הקטן הזה בשל תפיסות דתיות-חברתיות או פוליטיות שעברו מן העולם.

  • Reply
    אליסיה
    5 באפריל 2004 at 7:44

    כן, בטח, גילוי עריות ואהבה חד מינית זה ב-ד-י-ו-ק אותו הדבר.
    יבוא היום, אדון “מביט” היקר (איזה כיף לך להסתתר מאחורי שם בדוי כשאנחנו פה אומרים מי אנחנו) שאנשים כמוך יחליטו שאהבת גברים שמנים זו סטיה (הם לא ממש סקסיים, נכון?)
    או שחורים, או יהודים. אופס. נשמע לי מוכר..

    טל, המשפט החשוב ביותר שנאמר כאן נאמר על ידך: “אני דורש שיוויון”.
    התייחסות שיוויונית בין אדם לאדם תביא רק טוב. אם לא נחשוב שיש כאלה ששווים יותר וכאלה שפחות, לא נחשוב שיש מקום לקבוע לאחרים איך הם אמורים לחיות את החיים שלהם.

  • Reply
    טלי
    5 באפריל 2004 at 9:38

    אני באמת חושבת שההבחנה בין “נורמלים” לגזענים או חשוכים או פרימיטיביים היא לא נכונה. רציתי לכתוב את זה קודם לטל אבל החלטתי שזו התקטננות.
    מסתבר שלא. מסתבר שגזענים למיניהם נורא נעלבים שמדירים אותם מתחום ה’נורמלי’ ולכן הם מזדעקים
    ואומרים שוב ושוב – סטייה סטייה.
    ואכן ימשיכו להיות ‘סטיות’ כל עוד אנשים ימשיכו להאמין שיש כזה דבר ‘נורמלי’.
    בשביל זה בדיוק הוגדרו ההגדרות האלה, כדי שיהיה אפשר לתחום קבוצות שונות באוכלוסייה, להטביע עליהן אות ‘קלון’ כלשהו, לפקח עליהן ולשלוט עליהן, לצמצם את זכויותיהן כבני-אדם ו/או כאזרחים, ועוד ועוד.

    תסתכלו סביבכם – אתם מכירים מישהו שהוא נורמלי?
    נורמליות היא המצאה בורגנית [אגב, גם ההגדרות “הומוסקסואל” ו”הטרוסקסואל” לא היו קיימות מאז ומעולם, ולמעשה הן המצאה של סוף המאה ה19] שהתכלית העיקרית שלה היא לעודד אנשים לקנות עוד מותגים בנסיון נואש לזכות בהכרה מסביבתם שהם “בדיוק כמו כל היתר”, כלומר נורמליים.

    אז ברור לי שכל חברה רוצה להגן על המבנים המשפחתיים והחברתיים שיצרה ולכן היא יוצרת חוקים, ונורמות, והופכת דברים מסוימים לטאבו או לא. אבל אותו מביט צריך להבין שבין נורמות חברתיות ובין ‘נורמליות’ או ‘סטייה’ כהגדרה רפואית ופסיכולוגית יש עוד מרחק, ולהבין שבדיוק שם, בתחום האפור הזה שבין הגדרה סטטיסטית של רוב ומיעוט ובין ייחוס תכונות פיזיולוגיות, נפשיות ואחרות לאותו מיעוט, בדיוק בתחום האפור הזה נמצאת הסכנה של הדיכוי ושלילת הזכויות של המיעוט, לא משנה איזה מיעוט הוא.
    אני מוכנה להמר שאותו מביט, אם יחפש טוב טוב, ימצא גם בעצמו תכונה אחת לפחות שהיא לא ‘נורמלית’, או לא שכיחה יחסית. אולי תעשה תרגיל עם עצמך, מביט יקר, ותחשוב מה היה קורה אם זכויותיך כאזרח וכאדם היו נשללות ממך על בסיס אותה ‘תכונה’.

  • Reply
    יוני
    6 באפריל 2004 at 9:46

    לאדון החשוך שלום
    הנה עוד השוואה מעניינת –
    אם היום מותר לחטט באף
    למה מחר לא יכריזו שמותר לגנוב פעם בשבוע
    ובקצב הזה מחרתיים יהיה מותר לרצוח
    אז אם ישבת בשעה 11:57 בלילה ורשמת את תגובתך תוך כדי שאתה מחטט באף – אז תפסיק מיד!!!

  • Reply
    יוני
    6 באפריל 2004 at 9:48

    כן, ושכחתי
    פסח שמח לך ולכולם
    יאללה לחגוג

  • Reply
    דוד כפרי
    6 באפריל 2004 at 20:10

    מישהו ישתכנע?
    מישהו ישנה את דעתו?

    אז אנחנו יודעים מי בעד שיוויון זכויות להומואים ומי נגד – אז מה?
    אנחנו יותר חכמים?
    יותר מאושרים?
    יותר עשירים?

    מה הטעם בזה?

    הפיצו את המידע שצריך להפיץ, כיתבו מה שמעניין אותכם לכתוב, תנו ל”קולות הצפים” להחליט מה לחשוב.

    אבל בשביל מה להשקיע אנרגיה בויכוח?

    דוד

  • Reply
    אליסיה
    6 באפריל 2004 at 20:44

    דוד, ממש לא ברור לי מה אתה רוצה להגיד.
    בשביל מה אתה כותב? בשביל מה אתה מספר את מה שאתה מספר?
    הרי לכל אחד הזכות להגיד בקול את מה שהוא חושב. ולפעמים אנשים אומרים דברים שמקוממים אנשים אחרים.
    כמו במקרה הזה.
    אז לשתוק?
    סליחה, אני לא מסכימה.
    זה אולי לא יעשה אותי יותר מאושרת. אבל לפחות אני לא ארגיש שאני יושבת בצד ומביטה על מה שקורה מבלי לנסות להשפיע, לשנות, להגיד את מה שאני חושבת.

  • Reply
    דוד כפרי
    6 באפריל 2004 at 21:48

    הדבר היחיד שהכתיבה שלי יכולה לעשות, הוא לעזור לי לארגן את המחשבות, ולהפיץ מידע.
    אני לא מאמין שמישהו שמראש קבע את דעתו, ישתכנע ממה שאני או אחרים כותבים.

    זו אחת הסיבות שחסמתי את התגובות אצלי; סיבה שניה, היא זו:
    http://www.notes.co.il/carmi/2368.asp

    וסיבה שלישית, היא ויכוחים כמו זה.

    לסיבה הרביעית קוראים צפריר, שגם הוא – כמו בטוקבק עם טל – לקח פוסט על נושא חשוב מאוד לי, והיטה אותו לנושא אחר לגמרי, לא רלוונטי לכלום, תוך פגיעה בחברים שלי.

    האם משהו מהדברים האלה לא קרה כאן?

    האם יש *תועלת* ב”דיון” הזה, מעבר להוצאת קיטור?

    אם כן, אם באמת יש סיכוי לשנות משהו, אז בהחלט יש טעם להמשיך.

    אבל – האם?

    דוד

  • Reply
    דוד כפרי
    6 באפריל 2004 at 21:49

    בפירוש אמרתי להפיץ מידע!

    אבל להתווכח עם המשוכנעים-מראש?

    בשביל מה?

    דוד

  • Reply
    אליסיה
    7 באפריל 2004 at 2:15

    אני דווקא חושבת שיש תועלת.
    עובדה שמדברים על זה. עובדה שאנשים כותבים גם באופן אישי התייחסויות לנושא.
    ועל הסיכוי הקטנטן שמישהו יצליח לשנות ולו במעט את דעתו – אז השקעת האנרגיה משתלמת.
    מה, לא קרה לך אף פעם ששינית דיעה בעקבות שיחה עם אנשים בעלי דיעה אחרת?

  • Reply
    דוד כפרי
    7 באפריל 2004 at 7:20

    ולא על נושא שהיה באמת חשוב לי, כזה שעליו כבר גיבשתי דיעה עוד לפני שהתחלתי לדבר.

    אבל זה לא משנה, כי ברגע שאמרת שאת חושבת שיש סיכוי לשנות משהו, אמרת הכל.

    בהצלחה.

    לא לשני הצדדים – לך.

    דוד

להגיב על דוד כפרי Cancel Reply