היום קראתי את הידיעה הזו בווינט.
לפני כחודשיים העלתי לכאן סידרה של רשימות בנושא "אמהות כיכר מאיו".
יש שם קצת רקע, למי שלא שמע על הזוועה ו/או רוצה לדעת קצת יותר.
אולי בכל זאת יש סוג של צדק בעולם.
לא שזה יעזור לאנשים הרבים שנרצחו, נעלמו, עונו וכו'.
אבל אולי, יעזור ולו במעט לאנשים שנלחמו למענם.
לדעת שאפשר להעמיד את החיות האלה לדין.
14 Comments
נאבוקוב
13 באוגוסט 2003 at 15:47אין דין אנושי שיהווה הלימה לאותם מעשים,
עלבון לחיות ההשוואה.
חתול בתול
13 באוגוסט 2003 at 16:36חבל שלא קראת לפני שבוע את סבר פלוצקר ב"ידיעות", עיתון הבית של YNET.
פלוצקר הסביר לאימהות החד הוריות שמאבקן ייכשל כמו שנכשלו האמהות מכיכר מאיו, אז יאללה, קישטה, הביתה. מקסים, לא?
אליסיה
13 באוגוסט 2003 at 17:19אני באמת חייבת התנצלות לחיות.
לא פייר לעשות השוואה כזאת.
לא קראתי את הכתבה על החד הוריות, אבל ההשוואה הזאת דווקא נכונה, בגלל הרקע והמהות של המאבק של נשים שם וכאן.
אבל … כשלון? למה?
חתול
13 באוגוסט 2003 at 17:24כח ברור באיזה צד נמצא פלוצקר, נמצא ידיעות, נמצא ביבי, נמצא שרון, נמצא סילבן, נמצאת ג'ודי הארבע-הורית. אני צריך להסביר? גדלת במשטר כזה
אליסיה
13 באוגוסט 2003 at 17:35למה הייתה שאלה רטורית, לא שאלה של חוסר הבנה.
חוץ מזה. מכיוון שגדלתי במשטר כזה, אני מסרבת לקבל את ההערה הזו כמשהו שמתקשר לארץ.
בארץ קורים ה-מ-ו-ן דברים לא טובים. אבל לא כמו אלה שקרו בארגנטינה, בתקופה של השלטון הצבאי.
באמת לא צריך להסחף.
(עם כל *האהבה* שלי לשרון ושות')
חתול
13 באוגוסט 2003 at 18:16בשום אופן אסור להשוות. לא לארגנטינה, וכמובו לא לגרמניה. הו, לא, כמובן שלא, בשום אופן לא לגרמניה. אני בטוח שכל מי שהיה שם יסכים
אליסיה
13 באוגוסט 2003 at 19:20ציניות? באמת, נראה לי שאתה מגזים.
אתה יודע כמה אנשים נעלמו בארגנטינה? כמה נרצחו בעינויים? כמה ילדים נולדו בבתי הכלא ונמסרו למשפחות האצולה?
כמה יהודים נשרפו בתאי הגזים?
די. אני מתנגדת לכיבוש וההתנחלויות והאלימות והשחיתות.
אבל ישראל היא לא גרמניה הנאצית. ולא ארגנטינה בימי המלחמה המלוכלכת.
חתול
13 באוגוסט 2003 at 19:29עדיין לא. לא כמו. הבעייה היא שכל עוד היא לא, אנחנו נותנים לה להפוך אט-אט לכן. כי קו המשווה כל כך רחוק, ואי אפשר להשוות כמובן, אז תמיד יש עוד סנטימטר להתקדם לכיוון ההוא. כן, ההוא. בלי להשוות. כמובן שבלי להשוות
אליסיה
13 באוגוסט 2003 at 19:47עם ההערה הזו אני מסכימה בהחלט.
קורינה
13 באוגוסט 2003 at 22:18מסכימה. ומה הצעד הבא?
קורינה
14 באוגוסט 2003 at 0:02כמו המחשה לעיל מצאתי עכשיו בהארץ ידיעה על פיטורי עורך בידיעות אחרונות על שכתב כותרת בזו הלשון:
"שרון לא דיבר אמת וגו'"
מעורר שתי שאלות:
א. אם העורך היה נותן כותרת "שרון דיבר אמת" האם גם אז היו מפטרים אותו?
לדעתי, לא. כי אז זו הייתה ידיעה מסוג "כלב נשך אדם".
ב. איזו מלה בכותרת דנן הכי עוררה את זעמו של ידיעות אחרונות?
"שרון"?
"אמת"?
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=329078&contrassID=5&subContrassID=0&sbSubContrassID=0
חתול
14 באוגוסט 2003 at 2:55נניח שכל אחד מאיתנו עושה את המקסימום בשדה שבו הוא פועל. ונניח שכל אחד מאיתנו עסוק לא מעט בדברים אחרים, בחיים הפרטיים שלו. הקטנים והמקסימים, אם רק ניתן. ונניח שיש כאלה שמקדישים את כל עיתותיהם לשנות את העולם. וקוראים להם, וזה כבר לא נניח אלא עובדה, גודשטיין, עמיר ויאסין. והם היחידים ששינו משהו. מה זה אומר על שיטת הפעולה המתבקשת, אחיות יקרות. מה
אליסיה
14 באוגוסט 2003 at 10:09שצריך לרצוח, לזרוע הרס ושנאה?
כל מה שאתה אומר, חתול יקר, מאוד ברור והגיוני.
קונקרטית ? אין תשובה.
לי בכל אופן.
קורינה
14 באוגוסט 2003 at 21:19מצטערת, אבל יש כאן כשל לוגי. ה"נניח" הוא אמת, העובדה היא חצי אמת. רשימת המשנים את העולם לטובה ארוכה בהרבה משלושת אלופי הבצל והשום. והם היחידים והיחידות שמשנים יום יום – גם אם לפעמים רק כמו אותו ילד שחסם באצבעו את החור בסכר.
משום כך הגנרלים כבר לא משנים.
גולדשטיין, עמיר, יאסין לא שינו דבר. הם רק הלכו בתלם .
מה זה אומר, קונקרטית?
שראוי להגיד "לא".
הזדמנויות לכך לא חסרות, בחיינו המקסימים.