לתערוכה הזאת יש פן אישי ומאוד רגשי עבורי, כי הבת שלי מציגה שם. אז כמובן שאני לא אוכל להיות אובייקטיבית. אבל – כשמבקרים בתערוכות אמנות, אף פעם לא יכולים להיות אובייקטיבים. בהמשך לדיון המעניין ששוקי עורר כאן ברשימות על אמנות, אנחנו מגיבים לאמנות כאשר העבודות נוגעות בנו, מעוררות בנו סוג של גירוי: רגשי, אינטלקטואלי, חושי.
קבוצה של שבע בנות צעירות מאוד (בגילאים 15-20) עובדת כבר כשלוש שנים, פעם בשבוע בשעות אחר הצהריים עם מורה נפלאה, איה פלדמן.
התערוכה מגוונת, רעננה, אפשר לראות בעבודות של כל אחת מהבנות את “כתב היד” שלה. את הקו שמאפיין כל אחת מהן. כל אחת עובדת שונה: אחת עם המון צבע, אחת רק שחור-לבן, אחת עם התפרצות רגשות, אחת מאופקת ומחושבת.
מה שהדהים אותי בתערוכה הזאת, קודם כל, היא הרצינות של הבנות. בגיל כל כך סוער מבחינה רגשית, הן נוגעות בנושאים שמעניינים אותן: דימוי גוף, הדימוי הנשי, מקומו של הפרט בעולם הענק והאינסופי, אלימות, הגוף המתכלה, הגוף החבול.
הידע הטכני הרב שלהן מאפשר להן להפליג עם הדמיון למחוזות שהראש שלהן לוקח אותן אליהם.
יש משהו בראשיתי מבחינת הגישה, הן יודעות ומכירות אמנות, עתיקה וחדשה. הן יודעות מה יוצרים עושים בעולם. הן לא מנסות להמציא שום דבר חדש. אבל הכל כל כך רענן, חדש, מעניין, בוסרי מבחינות רבות, אבל בעיקר בתחושה שהן מעבירות לצופה: החיים רק מתחילים, העולם פתוח לפניהן.
הנאה צרופה. ומגיע להן פירגון.
|
|
נרקיס שחף
8 Comments
רונית
23 ביוני 2003 at 14:43התחברתי במיוחד לעבודה של שי הייבלום.
אליסיה, תעלילאתר גם עבודה של הבת שלך.
בבקשה?!
אליסיה
23 ביוני 2003 at 14:53העבודה האחרונה היא של הבת שלי – נרקיס שחף
רוני
23 ביוני 2003 at 15:01צריך לראות בגודל האמיתי והשלם שלה, והיא מדהימה.
רונית
23 ביוני 2003 at 15:37בדיוק.
משום מה,העין פסחה על העבודה של נרקיס.
כולן מצוינות.
ובכ’ז התחברתי במיוחד לשי.
איתן כספי
23 ביוני 2003 at 20:53התמונה של שי דומה קצת לסגנון של מגריט
(http://www.magritte.com)
אליסיה
23 ביוני 2003 at 22:49אני מקווה שלא אמרת עתיד ורוד בציניות.
וכן, הסגנון של שי דומה לסגנון של מגריט
איתן כספי
23 ביוני 2003 at 23:05חס וכרפס ציניות (למרות שיש לי עודפים…).
רק חיזוק כפול של ורוד כאופטימי וכצבע הנחשב נשי.
הייתי צריך להבהיר את עצמי, סליחה.
אכן, אלה גילאים צעירים מכדי להכפיף עצמם למשמעת עצמית ורצינות, אבל תמיד נשים יותר מחוברות לעצמן (בלי ציניות, ברצינות) וגברים (בייחוד בגילאים האלה) יותר מחוברים לנשים (כאן יש קצת ציניות, אבל לרעת הגברים)…
אליסיה
24 ביוני 2003 at 0:00נרגעתי (:
אתה צודק, איתן, כבר בגיל צעיר רואים הבדלים בגישות של נשים/גברים. אם כי יש בנים שגם עושים דברים מעניינים. בקבוצה המסויימת הזו אין בנים, אבל כמובן שיש גם כאלה.
כיף לראות את ניצני הכשרון. נראה לאן זה יתפתח.