דיאן ארבוס התאבדה בשנת 1971, בשנות ה- 50 שלה.
היא הייתה צלמת נהדרת שבחרה להראות לעולם את השונה.
אני לא רוצה להשתמש במושגים של נורמלי, כי – מי יכול לקבוע בוודאות מי נורמלי ומי לא?
היא צילמה תמונות עדינות, אמפטיות ואסטטיות של אנשים שה"נורמלים" שביננו בדרך כלל לא רואים או לא רוצים לראות.
אפשר לראות את היופי של האנשים המכוערים, המעוותים.
הטבע לא היה אדיב כל כך כלפי אנשים אלה.
אנחנו לא אוהבים את השונה, אנחנו חרדים מהיוצא דופן.
דיאן ארבוס הייתה אמיצה מספיק כדי להסתכל לאנשים אלה בעיניים, כדי לנשום אותם, כדי לחיות איתם.
כנראה – גם לה היה קשה מנשוא, כנראה, היא לא יכלה לחיות בשלום עם הכיעור, עם אי-הצדק.
©Diane Arbus
8 Comments
אורחת לרגע
18 במאי 2003 at 8:44זה מעניין, תביאי עוד!
רונית
18 במאי 2003 at 20:40תמונה חזקה. משהו בביום (אם אמנם הצלמת ביימה
את התלבושת, ואני מנחשת שכן) קצת מפריע לי.
הכובעים וגרבי הברך יוצרים אפקט ילדותי
מקאברי, שמעצים את הניגוד בין האביזרים
לבין המראה החיצוני של שתי הנשים.
בעיניי זה דווקא חושף את הפגמים.
אשמח לראות עבודות נוספות שלה.
אליסיה
18 במאי 2003 at 22:23ההעמדה מבויימת, בדרך כלל התלבושות לא. ארבוס תיעדה את האנשים כמו שהם, על כל המגרעות והכיעור שלהם. המיוחד בעבודות שלה הוא דווקא ההתייחסות ה"שווה" למרות הפגמים. את יכולה לראות עוד הרבה עבודות שלה בלינקים שהוספתי בצד. ואני עוד אחזור לכתוב ביתר פרוט על גוף העבודה של דיאן ארבוס
nina
18 במאי 2003 at 22:42מרתק- קשור לתמת "המכוער היפה" בדומה לתמונת הדוכסית של טניאל והאומנות של ולסקז אשמח אם תרחיבי בנושא
אליסיה
20 במאי 2003 at 13:00מבטיחה להרחיב, הצלמת הזו היא מרתקת, היא שווה בהחלט עבודה יותר רחבה. מה שכתבתי כאן היה רק לטעימה בלבד.
vi
22 במאי 2003 at 13:25איזה יופי של תמונה. אני כל כך אוהבת אמנים שמתעסקים באנושיות… שמחתי לגלות עוד יוצרת מעניינת.
דייב שליט
23 במאי 2003 at 0:58הסתכלתי בלינקים. לפני זה קצת הציק לי באיזשהו מקום הרעיון שאולי נעשה כאן, בשם ה-א-ו-מ-נ-ו-ת שימוש בפגמים של האנשים האלה (כן כן, עוד אחת מהתגובות המתחסדות האלה).
אבל בעקבות עוד ועוד תמונות שלה שראיתי המחשבה הזאת נמסה לה. ונותרה התחושה החזקה והיופי והעיין הרגישה של דיאן ארבוס.
תודה אליסיה (וד"ש. חה)
אליסיה
23 במאי 2003 at 15:30הדבר האחרון שאפשר להגיד על דיאן ארבוס הוא שהיא עשתה שימוש בפגמים של אנשים. אני שמחה שראית עוד עבודות שלה, והמחשבה הזו נמסה לה.