גם אני חשבתי שזו כף רגל.
קפלי העור מימין נורא יפים.
רציתי להגיד שנורא אהבתי את הסדרה שבלינק מימין, “משחקיו הקסומים של הזמן”, אולי כדאי להפנות אליה בפוסט כדי שלא יפספסו אותה.
וגם מאוד מאוד אהבתי את התצלום שהוצמד לסיפור של אלכסנדר, ואת העבודה “יש שם מישהו?” (אני מקווה שזכרתי נכון את השם).
עד כאן מחמאות להיום.
5 Comments
אלכסנדר
8 בספטמבר 2003 at 19:39למשל, כמה קווים יש מצידה האחר של כף היד הזו. ולא צריך סימן שאלה בסוף המשפט הקודם.
יורם קופרמינץ
8 בספטמבר 2003 at 19:49בעצם שזאת צידה האחרת של היד.
ובמבט שני אני לא ממש משוכנע שדווקא כף יד היא. כף רגל.
וזה מפתיע שפרטים כה מוכרים, במיקוד שכזה נראים לפתע כזרים.
דבי
8 בספטמבר 2003 at 23:01גם אני חשבתי שזו כף רגל.
קפלי העור מימין נורא יפים.
רציתי להגיד שנורא אהבתי את הסדרה שבלינק מימין, “משחקיו הקסומים של הזמן”, אולי כדאי להפנות אליה בפוסט כדי שלא יפספסו אותה.
וגם מאוד מאוד אהבתי את התצלום שהוצמד לסיפור של אלכסנדר, ואת העבודה “יש שם מישהו?” (אני מקווה שזכרתי נכון את השם).
עד כאן מחמאות להיום.
אליסיה
8 בספטמבר 2003 at 23:19דבי, הסידרה הזו תקבל פוסט משלה, עובדת עליה. בגלל זה עוד לא ממש פורסמה.
באמת תודה על המחמאות.
זה משנה אם זו כף יד או רגל?
פרט שהוצא מהקשרו.
מגע שכולו מבט. אלכס, בגלל צרופי המילים המופלאים האלה אתה כותב ואני מצלמת …
זו ש
9 בספטמבר 2003 at 5:10ההזרה הזו של כף הרגל, ועם זאת, הקירבה, יוצרים איזה אפקט אירוטי טעון מאוד, בעיני.