היא הולכת-חוזרת-הולכת. מחפשת מקום בטוח. מתרחקת מהחלום, מנסה לשכנע את עצמה שהמציאות שלה נמצאת במקום אחר, לא שם. אבל, הפיתוי לחזור לילדות, לתמימות שלפני הכל, הוא גדול כל כך, מושך אותה אליו. היא שוב ושוב שואלת את עצמה האם זוהי באמת האהבה האמיתית או סתם פנטזיה. פנטזיה על ילדות שהתרחקה לה, שנשטפה אל המים המלוחים, יחד עם עקבות הצעדים שלהם בחול.
2 Comments
יורם קופרמינץ
24 ביוני 2003 at 14:16אבל אף פעם לא ראיתי צל שכזה.
אז באמת איך אפשר לדעת?
זה צל הכי מוזר שראיתי, נדמה לי.
זה מכוכב אחר, נכון?
אז באמת איך אפשר לדעת, אמיתית או פנטזיה?
ואנחנו רק רואים ים, לא נוגעים בו.
זה יודעים.
שיר
1 ביולי 2003 at 13:57יש ילדים עם צל אדם.
מהי הילדות, אם לא התום, הרכות, השאלה.
למה ואיך ואיפה.
ואבא, ואמא
איש ואשה.
וחיבוק ארוך-ארוך
ודובי.