בלוג

נשים שקופות

 

לפני כשנתיים הגיע אליי עזר, ביקש להצטרף לסדנאות האישיות שאני מקיימת.

הוא הביא ערימה של צילומים ובאמת התרשמתי: הבחור רואה (לא משהו מובן מאליו), היכולות הטכניות שלו מעולות (שילוב מנצח, בעיקר כשמדובר על צילום) ויש לו את הרכיב הזה, שמבדיל בין “סתם” (אין סתם, אבל איכשהו אני מנסה להגדיר דברים) מישהו שאוהב לצלם ל”צלם-אמן”: התשוקה, הצורך, ה- passion לצלם.

הצבתי בפני עזר אתגר לא קטן: למצוא נושא לעבודה משמעותית, שיעניין אותו, שילווה אותו לאורך זמן.

עזר הוא צלם-משוטט-מציץ: voyeur, במובן החיובי ביותר של המילה. אחד כזה שמסתובב בעולם מצוייד במצלמה, צד פיסות מציאות, תגובת היד על ה”הדק” תואמת את מה שהעין שלו קולטת.

באחד המפגשים שלנו הוא הביא צילומים מתל ברוך. עבר שם, עצר, צילם. זה ריתק אותי, די דחפתי אותו שיחזור לשם. מהר מאוד, הצילום במקום הזה הפך לרוטינה שבועית.

לילה בשבוע, במשך שנה שלמה, ארז עזר את המצלמה, העדשות, ונסע לתל ברוך, צילם. שיכלל את המיקום שלו, את הטכניקה (חושך, בלי פלאש, ממרחק לא קטן..). במפגש השבועי ניתחנו את התוצרת של אותו שבוע. הערתי הערות, התחלנו לסמן, לשים בצד, וגם לזרוק. מה שנקרא- תהליך עבודה.

 

© עזר סמבירא בירון

עזר הגיע לתל ברוך עם המון חששות, ושאלות לגבי התוקף המוסרי של סוג צילום כזה: החושך, השיחים, מגנים עליו. הנשים שהוא מצלם חשופות, תרתי משמע. הן עומדות בצידי הכביש, מציגות את גופן לנהגים שעוברים במקום.

הגוף שלהן – הוא אמצעי העבודה שלהן. כך מתנהלים הדברים, שנים רבות. סביר להניח שעוד הרבה שנים ימשיכו להתנהל באותה צורה.

 

© עזר סמבירא בירון

נשים עומדות בצידי הכביש. בקבוצות קטנות, או בודדות. מקומות קבועים, כל אחת בפינה שלה. מבליטות שדיים, את איבר המין שלהן. מציעות את עצמן, את השרותים שלהן.

המכוניות עוצרות, הבנות מתקרבות, סוגרות מחיר, עולות על המכונית ואחרי זמן מה הן חוזרות לכביש.

וחוזר חלילה.

 

© עזר סמבירא בירון

שעות ארוכות שכב עזר על גבעה נסתרת, כל שבוע מעז עוד מעט ומתקרב, אבל לא נחשף, לא מראה את עצמו.

מתלבט אם לחזור לשם, שואל בעצם למה הוא עושה את זה, מה מושך אותו לחזור שוב ושוב לאותו מקום, להסתכן, להסתתר, לצלם, להציץ לתוך החיים האפלים האלה – הפעילים כל כך – חיים שלא היה נחשף אליהם בדרך אחרת.

הנשים האלה, כמו נשים רבות לאורך ההיסטוריה, עוסקות יום-יום במה שמוגדר “המקצוע העתיק ביותר בעולם”.

הן משרתות ציבור גדול של גברים, שמסיבות שונות בוחרים לקיים יחסי מין עם נשים מזדמנות, כאלה שמסיבות אחרות לחלוטין בוחרות להתפרנס כזונות. או הזנוּת בוחרת אותן, או הנסיבות. או העולם.

כולנו ראינו את הנשים האלה. כולנו חלפנו על פניהן בדרכנו מפה לשם, ראינו את הלבוש (או האין לבוש), את האיפור, את שפת הגוף המזמינה. אנחנו יודעים בדיוק למה הן עומדות שם. למה הן מחכות, מה הן מציעות. אי אפשר לטעות בהן.

 

© עזר סמבירא בירון

מעטים מאיתנו מקדישים עוד דקת מחשבה לנשים האלה: מה הביא אותן למקום הזה, למה אישה מתפרנסת ממכירת הגוף שלה לכל מי שמוכן לשלם עבור השימוש בו. מהי הקונסטלציה הכלכלית-פוליטית-אידיאולוגית שמאפשרת, שמאשרת, שאולי אף דוחפת נשים להתפרנס מזנות.

בעבודתו של עזר אין תשובות. יש הרבה מאוד שאלות.

שאלות שראוי שנשאל אותן, שנבדוק אותן. שלא נתעלם מהן, שלא נחלוף על פניהן. שהרי ככלות הכל, הן לא באמת נשים שקופות. הן חלק מהעולם שלנו, אולי אפילו שכנות בדלת ממול, קונות באותו סופר, מטיילות עם הכלבים שלהן באותן גינות שאנחנו. מי יודע.

 

© עזר סמבירא בירון

עוד נשים שקופות של עזר

You Might Also Like

14 Comments

  • Reply
    גיא עולמי
    24 ביולי 2007 at 23:38

    אכן נושא רגיש אך מהבחינה הצילומית מאוד מרתק,
    זהו ממש לא נושא “מופשט” ופשוט לצילום.

    עזר, קבל ח.ח
    מדובר בעבודה מרשימה, ראיתי כמובן גם את אתרך
    ויש שם כמה פריימים מיוחדים באמת

    תודה אליסיה ששיתפת

    ממני
    גיא עולמי – אוצרות, תערוכות ואירועי צילום

  • Reply
    אורית עריף
    24 ביולי 2007 at 23:43

    כמה עצוב. כמה יפה ועצוב.

  • Reply
    מירי
    25 ביולי 2007 at 8:29

    את שואלת – מה הקונסטלציה הכלכלית-פוליטית-אידיאולוגית שמאפשרת, שמאשרת, שאולי אף דוחפת נשים להתפרנס מזנות.

    אך בתמונות של עזר – הנשים עומדות חשופות (גוף) וגלויות (פנים), ואילו הגברים נעדרים – או שמופיעים כשפניהם מוסתרות והם בלתי ניתנים לזיהוי.

    עזר הניח – כפי שעולה מדבריך – שאם הנשים הללו עובדות בזנות – הרי שפניהן גופן, מעשיהן – הם נחלת הכלל. הוא מרשה לעצמו לצלם אותן ולחשוף אותן – מבלי להחשף בעצמו, מבלי לאפשר להן להסכים או להתנגד.

    השאלות שאת מציגה הן שאלות פמיניסטיות, או כאלה שעשויות להראות פמיניסטיות.
    אבל התמונות והדרך בה נעשו –
    ממש לא.

  • Reply
    אליסיה
    25 ביולי 2007 at 10:09

    מירי, אני לגמרי לא מסכימה איתך
    עזר עשה את העבודה הזו מתוך רצון להאיר את הנושא, מתוך כבוד לנשים כבני אדם, ללא קשר לעיסוק שלהן או למין שלהן.
    הנשים חשופות כי זו המציאות.
    הגברים-לקוחות נעדרים מכיוון שעזר התרכז בנשים.

  • Reply
    אחת מהצפון
    25 ביולי 2007 at 11:07

    לפני כמה ימים קראתי מאמר בדיוק על זה. בכל דיון על זנות מעלים את הזונות והסרסורים. הלקוחות נשארים תמיד בצל. הם השקופים. הגיע הזמן לתעד אותם. (אפשר בטשטוש פנים).

  • Reply
    אילן
    25 ביולי 2007 at 17:36

    שקוראים לגברים הנעלמים האלה- הלקוחות העתיקים ביותר בעולם

  • Reply
    עוד מירי
    25 ביולי 2007 at 21:38

    מצטרפת למירי שמעליי.
    העבודות מציצניות, נצלניות במובן הכי שובניסטי עתיק. האיש שמתחבא בין השיחים, עם מצלמה ביד, ומרשה לעצמו לפלוש ולחדור לתוך הפרטיות של הנשים האלה. להבדיל מלקוחות אחרים של הגוף שלהן, הוא אפילו לא משאיר כסף.
    וגם הרמה של העבודות, כעבודות צילום – לא משהו, בשר זמין וזהו.
    הנשים לא שקופות בכלל, זה הצלם שקוף.

  • Reply
    יעל ברזילי
    26 ביולי 2007 at 8:23

    מרתק. לדעתי רמת העבודות גבוהה והתשתוש משרת את הנושא (וגם את מתן הפרטיות). האישה המצולמת היא לא אישה ספציפית.

  • Reply
    דנה
    26 ביולי 2007 at 13:37

    אם הצלם היה צלמת גם היא היתה שובניסטית?

  • Reply
    אליסיה
    26 ביולי 2007 at 15:02

    כמו דנה, רציתי לשאול את “עוד מירי” את השאלה הזו.
    שהרי לא כל גבר מעצם היותו גבר הוא “לא פמיניסטי”…
    ועוד משהו: להגיד “לא משהו” על עבודה של מישהו, ועוד מבלי להזדהות – זו רשעות לשמה. כלומר – זכותך לא לאהוב את העבודות. אבל… לא משהו?

  • Reply
    ג'וני
    27 ביולי 2007 at 5:14

    התמונות לטעמי מציצניות ובעלות איכות טכנית נמוכה מאוד. לא הצלחתי לראות מה האומנות עליה מדברת בעלת הבלוג או האומן עצמו.

    הצגת התמונות כאילו הן משקפות איזשהו מצב חברתי במדינתנו לטעמי הן רק אשליה של האומן שטיפס על עץ גבוה מדי ולא סיפק את הסחורה.
    לא צריך לחפור בכל תמונה ולנתח אותה כדי לקבל הארה מסוימת, לדעתי תמונות מהז’אנר הזה צריכות לתת “אגרוף בבטן” בלי שום ניתוח מעמיק – כאן זה לא קרה.

    מצטער על הביקורות הבוטה אבל זה מה שאני מרגיש אחרי שעברתי על כל הגלריה, תמונה תמונה ולא הסתמכתי רק על מה שמוצג כאן.

  • Reply
    עולמית
    29 ביולי 2007 at 23:41

    עזר, כל הכבוד
    דברים שלא ידעתי עליך….
    נשיקות לך ולכולן
    רינת

  • Reply
    ברבראבא
    19 באוגוסט 2007 at 15:46

    הבנות עובדות בכביש = שטח ציבורי, וכל כולן עסוקות בלחשוף את עצמן – אז מה מציצני פה?

    הבנות משתמשות בגופן כדי להרויח כסף או כל תגמול אחר, אני מכיר הרבה נשים שעושות את זה רק בצורה פחות בוטה או יותר נמצלת את הגבר

    עד מתי נשמע את השטויות הפמינסטיות האלה? כן, גברים מוכנים לשלם, שילמו, וישלמו בעתיד עבור מין.

    כן, נשים ניצלו, מנצלות וינצלו בעתיד את נכונותם של הגברים לשלם עבור מין, מי בנישואים, מי לכוכבניות ערום ומי לזונות.

    די לצביעות !!

  • Reply
    עדי סברן
    4 בינואר 2008 at 21:28

    אני לא אגיב לתגובה הקיצונית להפחיד של ברבראבא כי לא נראה לי שייצא לה לקרוא את זה. אז אכתוב משהו אחר:
    מה שתמוה בעיניי מבחינת הצילומים זה מדוע בכל זאת, כמו תמיד, ממתיקים סוד לקליינטים ושומרים את הפנים שלהם באפלה. ברור שרוצים להסתכל יותר על הזונות. הן עירומות, הן לובשות בגדים פרובוקטיביים. אבל כשאני חושבת על זה באופן פחות אינסטינקטיבי, אני חושבת על זה שכמה שאפשר להסתכל על זונות ולצקצק או לרחם או כל תגובה שעולה לנו, לא עולה בדעתנו, ולא בדעת עזר, להישיר מבט לתרבות הקליינטים. זה מעציב ומפחיד אותי ואני שואלת את עצמי איך קרה שאנחנו בחברה שכל כך מקבלת את המנהג הזה כקונצנזוס.

Leave a Reply