בלוג

מצר

השבוע החיים זימנו לי הפתעה מרגשת: פתחתי קופסה גדולה של שקופיות, שמאוחסנת כבר שנים (קניתי סורק שקופיות במיוחד כדי לסרוק אותן, אבל כמובן שזה מעולם לא קרה). חיפשנו את צילומי הטיול בדרך לארץ של “גרעין העליה” של בנזוגי. חוץ מאלה, זכרתי שכל יתר השקופיות בקופסה הזו צולמו על ידי אבא שלי.

ואז ראיתי שלוש קופסאות קטנות, חדשות יחסית, שבכלל לא זכרתי את קיומן. צילומים ששכחתי שצילמתי, של הקיבוץ, כנראה במהלך אחת משנות הלימודים שלי בקמרה אובסקורה.

דור ונרקיס ב"חדר" שלנו

לאור השינויים המשמעותיים כל כך שעוברים הקיבוצים בשנים האחרונות, מעניין לראות את הקיבוץ כמו שהיה אז, סך הכל חמש עשרה שנה אחורה. אנשים אוכלים ארוחת צהריים בחדר האוכל, לאחר יום עבודה שהתחיל מוקדם-מוקדם ברפת או בפלחה, ניקיון של חדר ה”הגשה” בסוף הארוחה, נשים מבוגרות מקפלות כביסה ב”קומונה”, תופרות במתפרה, האיש המבוגר שמגהץ את הבדים שמהם יתפור כובעים במפעל הכובעים, פעוטים מטיילים בשבילי הקיבוץ, ליד הבית שהיה שלנו, המטפלת מרגיעה תינוק בבית התינוקות, העובדים במסגריה, ילדים אוכלים ארוחת בוקר בבית הילדים, ועוד.

אני מסתכלת על הצילומים האלה ואני רואה תיעוד של מקום שהיה בית הרבה שנים. וזהו תיעוד בעיניים אוהבות, אני יכולה לראות שבכל זאת היו דברים שאהבתי שם.

זה לא מבט נוסטלגי, לא היה נוסטלגי אז ולא עכשיו, שכן מעולם לא התאמתי לחיי קיבוץ. ראיתי במצר בית, אבל ידעתי שאני לא אשאר שם תמיד. ועכשיו, הגילוי הזה, הצילומים שצילמתי מתוך החיים במקום, לא ביקורתיים, לא יהירים, לא ממורמרים, לא כועסים, ובטח לא שונאים, מאוד משמח אותי.

שתי הערות טכניות:

* הסריקות לא עושות חסד עם הצילומים, השקופיות המקוריות איכותיות בהרבה … (וזה לא תירוץ)

*  צריך ללחוץ על כל אחת מהתמונות כדי לראות אותה במלואה

You Might Also Like

3 Comments

  • Reply
    julia
    29 ביולי 2010 at 15:18

    כמו צבע התמונות רך ונעים גם לחיים השיתופיים היו הרכות והתחושה של משהו הרבה יותר גדול מהאנשים עצמם. יופי של זיכרונות

  • Reply
    יאיר
    30 ביולי 2010 at 12:01

    תעוד חשוב של עולם שמתמעט מיום ליום
    הנסיון היחיד בעולם ליצור קומוניזם אמיתי (לדעתי).
    גם יצא לך סוף סוף לסרוק עם הסורק 🙂

  • Reply
    ali
    30 ביולי 2010 at 14:02

    תודה 🙂

Leave a Reply