אני אדם ויזואלי. אני חייבת לראות, וכשאני לא רואה, אני מדמיינת.
כשאני מדברת עם אנשים בטלפון, מייד עולה לי בראש תמונה של איך הם נראים.
וכשאני מתכתבת עם אנשים, או קוראת טקסטים, אני רואה את הדמות שלהם.
שמחתי על ההזמנה למפגש שיזם צבי גיל רציתי להגיע כי הייתי סקרנית לראות את האנשים במציאות. התמונה הקטנה שיש כמעט לכל אחד באתר לא משקפת לרוב את האדם שמאחורי המילים.
הרבה שנים אני בבית הזה, פגשתי חלק מהכותבים, ורציתי לפגוש עוד.
באתי עם המצלמה, כמובן.
וצילמתי לא מעט.
היה נחמד מאוד, ואני מודה לצבי על היוזמה ול“הורים” שלנו – ירדן, אורי ואילן, על הפרוייקט הנהדר הזה.
להתראות במפגש הבא …
הצילומים שלי כאן
6 Comments
ימימה
18 באפריל 2009 at 23:06🙂
מיכל
18 באפריל 2009 at 23:16כמה לא מפתיע..
אבל ברצינות, יש צילומים שלך שאני מביטה ויכול הלשמוע את האדם מדבר. הצילומים שלך מעבירים את המזג של המצולם. זה מופתי בעיני.
רוני
19 באפריל 2009 at 7:52כמה נשמה ומתיקות יש בך, אלי, שטרחת ועשית פורטרט אישי לכל אחד מבאי המפגש.
את לא ראית “מפגש”, את ראית אנשים. זה מקסים.
אליסיה
19 באפריל 2009 at 8:47תודה !
🙂
תמי
19 באפריל 2009 at 9:59תחליפי את התמונה שלך. את נראית מצוין והיא עושה לך עוול ברמות קשות.
תמי אילת-יגורי
20 באפריל 2009 at 18:14מקצוענית אמיתית. מקסים.