בלוג

מבט אחר

ארבע נשים עירומות מתנועעות על הבמה. גם הבמה עירומה.

יש רגעים בהם התאורה צהבהבה ומלטפת , יש כאלה שהיא לבנה וצורבת.

רשרוש עדין, בראשיתי, בוקע מהרמקולים הגדולים.

ועל הבמה הן מתפתלות, זזות, בעדינות, בכוח, בנחישות, בשקט מוחלט.

ארבעה פסלים אנושיים. רקדניות שבוראות צורות חדשות בעזרת הגוף שלהן.

השרירים מתוחים, כל פיסת בשר עובדת במאמץ, רוטטת, מתקשה.

העירום כל כך טבעי ועדין ונחוץ כאן.

בלי עירום לא היה מתרחש הקסם הזה.

גוף מכוסה, גם בלבוש מינימלי או הדוק, לא היה נחשף ונברא ומפסל את עצמו לנגד עיננו.

חמישים דקות ישבתי באולם מרותקת וחשבתי, כמה אני מצטערת שלא מרשים לצלם (בצדק?) בהופעות.

 

 

אתר הלהקה

אתר פסטיבל ישראל

 

You Might Also Like

4 Comments

  • Reply
    טלי
    13 ביוני 2004 at 20:19

    איזה כיף לך. מה שם הלהקה ומאיפה הם?
    [נכנסתי לאתר שלהם אבל הוא היה פיוטי-ארוטי-חתרני מכדי להבין משהו]

  • Reply
    אליסיה
    13 ביוני 2004 at 22:02

    ללהקה קוראים דאנס קיאס והיא הגיעה לארץ מאוסטריה.
    באמת כיף לי…

  • Reply
    מלוכסנת
    14 ביוני 2004 at 4:12

    העירום פורץ את הגבולות הטאבואיים על הבמה. מדוע הוא נעצר גם בתיעוד צילומי של המופע? מדוע כאן נעצרת האמנות?

  • Reply
    אליסיה
    14 ביוני 2004 at 17:13

    לא נראה לי שאפשר להגיד על איסור צילום הופעות ש”כאן נעצרת האמנות” .
    יותר עניין של זכויות יוצרים, פוליטיקה, לדאבוני….

Leave a Reply