בלוג

לילית

אני מתלהבת מרעיונות יצירתיים. כאלה שאני שומעת עליהם מאחרים וגם כאלה שעולים לי במחשבה ברגע מואר אחד.

מתלהבת זה אומר מייד רוצה לעשות.

כששמעתי על פרוייקט missmi של מירית וויינשטוק כתבתי לה, באתי אליה לסטודיו, לקחתי בגדים, צילמתי והחזרתי. מאוד אהבתי את הקונספט של מירית: נשים אמיתיות מכל העולם מתלבשות בבגדים שהיא יוצרת, ומצלמות את עצמן.

לצלם אנשים זה חלק ממני, לא יכולה להגיד שקל לי, כי זה דורש המון תשומת לב, וריכוז, ורגישות ואמפתיה. כל בן אדם מתנהג ומרגיש אחרת מול המצלמה, כל בן אדם הוא אתגר חדש.

אני אוהבת לצלם אנשים, אנשים לרוב אוהבים שאני מצלמת אותם, והתוצאות טובות, אם יורשה לי להחמיא לעצמי.

אבל לצלם את עצמי זה כבר שונה לגמרי. אני לא רואה את המצולמת מול העיניים, אני לא יכולה ליצור איתה קשר עין, ולהגיע לקומפוזיציה מדוייקת דורש הרבה הלוך-חזור, הרבה ניסוי וטעייה.

כך שהייתי מאוד מרוצה שהצלחתי להעמיד את עצמי מול המצלמה ולעשות צילומים בכלל לא רעים.

הצילומים עלו לאתר של מירית וזהו. עוד חוויה שנשכחה עם הזמן.

ואז, לפני כחודשיים קיבלתי מייל מסוניה איסרד, שהציגה את עצמה כעוזרת של עורכת מגזין לילית (independent, Jewish & frankly feminist – מאוד אהבתי את ההגדרה הזו) מניו יורק. היא כתבה לי שהגיליון הקרוב של המגזין יעסוק בנשים יהודיות באופנה, כולל כתבה על מירית ווינשטוק, והיא מבקשת את רשותי להשתמש בצילום שלי.

הסכמתי בשמחה. שמחתי עוד יותר כשהיא שוב פנתה אליי בבקשה להשתמש בצילום לשער של המגזין. הם אהבו את הצילום שלי, במערכת.

המגזין המודפס בדרך אליי, ועוד לא ראיתי את כולו, אבל השער וחלקים ממנו ניתנים לצפיה וקריאה באתר של המגזין.

לא חשבתי שאהנה לראות את עצמי על שער של מגזין, אבל איכשהו אני מצליחה להתייחס אל הצילום ככל צילום אחר שלי, וקצת להתעלם מהעובדה שאני המצולמת.

וזה נחמד ומהנה, ומחמיא, בהחלט.

You Might Also Like

4 Comments

  • Reply
    רוני
    20 במאי 2011 at 14:43

    ואת כל כך יפה, בתמונה הזאת ובכלל. נשיקות אהובתי.

  • Reply
    yuli
    20 במאי 2011 at 15:06

    ברכות! לחיי פרויקטים בינלאומיים נוספים.
    (אולי בבוסטון…)

  • Reply
    כרמל גוטליב קמחי
    20 במאי 2011 at 17:15

    תמונה נהדרת וכבוד גדול!

  • Reply
    יעל רותם
    20 במאי 2011 at 18:08

    מהממת! כיף לראות !

Leave a Reply