זו לא הזמנה לאנוס אותי

אונס זה לא סקס.

לא סוג של.

לא חלק מ.

ואין סיבה שבגללה אישה מזמינה אונס.

זה לא בגלל הבגד.

זה לא בגלל האינטימיות.

זה לא בגלל המיקום.

זה לא בגלל הפלירטוט.

זה לא בגלל השתיה.

זה לא בגלל היופי.

זה לא בגלל החתונה.

זה לא בגלל הכסף.

זה לא בגלל הכוח.

זה לא בגלל החולשה.

בשנת 1994 חגג צ’ארלס האל, אז ארט דיירקטור בחברת Chiat Day Advertising, יום הולדת 30. למחרת נודע לו, שמישהו ניסה לאנוס את אחת האורחות במסיבה שלו.

כתגובה למעשה האלים, יצא האל בקמפיין גרילה ברחבי ניו יורק: הוא הפיץ סטיקרים עם הסלוגן: “This isn’t an invitation to rape me”.

האל פנה לקבוצת צלמים ושכנע אותם לתרום צילומים שפורסמו במגזינים מובילים כמו דר שפיגל, אל ופלייבוי. הצילומים שימשו לקמפיינים נגד אונס במדינת קליפורניה.

כל צילום – בשחור לבן – ממחיש מצבים שונים בהם אנשים נוטים להיות סלחנים כלפי מעשי אונס בגלל התנהגות הקורבן, או הקשר שבין התוקף לקורבן, כמו בנישואין, בגדים סקסיים, שכרות וכו’. לכל צילום מוצמד הסלוגן “זו לא הזמנה לאנוס אותי” בצבע אדום.

הקמפיין הופץ בעולם כאשר בשנת 2007 ממשלת סקוטלנד פנתה אל צ’ארלס האל וביקשה להתאים את העבודה לשוק בבריטניה. יחד עם המעצב Clifford Graham והצלמת Julie Cerise, הפיקו סידרת צילומים צבעוניים, אליהם התווספה דמעה ורודה ובתוכה הסלוגן בצבע צהוב.

הקמפיין הסקוטי הופץ בצורה מסיבית, באתר אינטרנט, בשלטי חוצות ותחנות אוטובוס במהלך 2008-2009.

התערוכה שהוצגה בתחילת השנה באוניברסיטת פנסילבניה היא נקודת ציון נוספת בקמפיין החשוב הזה. לצורך התערוכה, פנתה האוניברסיטה אל סטודנטים ואמנים ברחבי העולם והזמינה אותם להשתתף בתערוכה. העבודה של האמנים מאפשרת לפרוץ את המגבלות של תקשורת ההמונים. שהרי, לאמנים מותר להגיד ולהראות הכל, וכך אפשר להרחיב את הדיון על הנושא.

התערוכה הוצגה בשלושה אזורים שונים באוניברסיטה, בכל אזור הוצגו עבודות שהתמקדו בשלושה אספקטים שונים של האונס:

הקשר בין יחסים, חושניות לבין הסכמה – סיטואציות ש”מזמינות אונס” – כמו יחסים בתוך המשפחה, יחסי אינטימיות, לבוש פרובוקטיבי, שכרות.

הפן החיובי של ההסכמה – “The Joy of Consent” – עבודה שמנסה לחנך ולהסביר “מה כן”, מתוך ניסיון להבהיר שיש טוב וכייף ביחסים מיניים, לא על דרך השלילה.

“I am the Me”, החלק השלישי בתערוכה, מתמקד במגוון קורבנות וקורבנות אפשריים. זוהי קבוצה של דיוקנות עצמיים של קורבנות ושל אנשים שרואים עצמם כקורבנות פוטנציאליים.