כמה מורכבים ומפותלים יכולים להיות יחסי אמהות-ילדים?
מאוד, כמובן.
ניקי גרנגרוט מצלמת אמהות וילדים במרחב הפנימי של הבתים שלהם.
תפיסות אידיליות של אמא כל יכולה וכל נותנת מתערבבות בעבודתה של ניקי עם מציאות אידילית פחות: המטלות האינסופיות, הסיזיפיות, העייפות, הג’אגלינג המטורף שבין הצורך והרצון להיות אמא טובה לבין הצרכים הפנימיים של האישה שמאחורי האמא.
הספקות, היאוש וחוסר האונים כחלק אינטגרלי מהאהבה, והנתינה האינסופית.
מציאות, לא אידיליה.
© Niki Grangruth
5 Comments
שלומי
8 בנובמבר 2009 at 15:14אבל זה כל כך מבויים וסטרילי…..
לאומת הפוסט הקודם שלך…
בכל מקרה תודה
יעל ברזילי
8 בנובמבר 2009 at 20:46הנושא קרוב לליבי, כי כמו רבות וטובות גם אני מצוידת בשלושה עולליםץ כל כך פשוט הנושא וקרוב לבית. כל כך יפה.
אני מסכימה שזה נראה מבוים, אבל חושבת שגם הצילומים בפוסט הקודם נראים מבוימים משהו.
אני דוקא מאוד אוהבת צילומים מבוימים, אם כי יש התיחסות אחרת “לאמת” שהם מייצגים.
בסך הכל בשני המקרים יש נוכחות של משהו (מצלמה) או מישהו (צלם) זר בחלל הכל כך פרטי הזה, הבית. כך שאי אפשר באמת להגיע ל”אמת אבסולוטית”
אורית עריף
8 בנובמבר 2009 at 23:59עכשיו הייתי גוזרת פורטרט של עצמי מלפני שלוש שנים וחצי ומדביקה במקום שלה. סופרת את הדקות עד שהדלת תפתח ויחזור המבוגר האחראי.
תודה אליסיה.
שרון רז
9 בנובמבר 2009 at 8:16הייתי באתר שלה שלינקקת אליו ומצאתי גם צילומים טובים ומעניינים וגם כאלו שלא עשו לי כלום
גם האווירה היאפית הקשה בתמונות הורידה לי קצת
הצילום שבחרת לשים כאן הוא הטוב ביותר, חזק מאוד, תודה
אליסיה
9 בנובמבר 2009 at 12:27אין ספק שזה מבויים, ולדעתי יש גם כוונה שזה יהיה כך. כי – איזו אמא תסכים שיצלמו אותה מנוכרת כל כך מתינוקה?