בלוג

הבוגרים החדשים: המדרשה

ורדית גולדנר צילמה את הכפר אל עראקיב ואת האנשים שחיים בו, מתוך ניסיון להכיר לציבור הישראלי את הכפר הנידח הזה.

© ורדית גולדנר

בטקסט שמלווה את העבודה, כותבת ורדית:

“… חצי מאזרחי ישראל הבדואים החיים בנגב, חיים בכפרים שבהם מסרבת ממשלת ישראל להכיר כהתיישבויות חוקיות. זאת למרות שרבים מהכפרים היו קיימים אף לפני קום המדינה. כפרים אחרים הועברו ממקומות אחרים למקומותיהם הנוכחיים ע”י השלטון הישראלי עוד בשנות ה-50. בהיותם “לא מוכרים”, אין לכפרים תוכניות מתאר רשמיות (וכתוצאה מכך רישיונות בניה) ואין תשתיות בסיסיות – מים וחשמל, וכמו כן אין להם שירותי תברואה, תחבורה, חינוך ובריאות.
השלטון הישראלי מתמיד בתוכניותיו לפנות כפרים אלו ולרכז את תושביהם בעיירות, מבלי לאפשר להם להמשיך את אורח חייהם הכפרי והחקלאי. המדינה מטילה סנקציות על הכפריים, הורסת את בתיהם, משמידה את יבוליהם ומונעת מהם גישה למקורות מים…”

הצילומים מוקרנים בזה אחר זה על הקיר. צילומים אינטימיים מאוד של חיי היום יום, בתוך המבנים הרעועים של בני הכפר, לצד צילומי אוירה פנורמיים שמראים את המקום, את הסביבה שלו.

© ורדית גולדנר

במהלך התערוכה, בתאריך 27.7.10, נהרס הכפר. עובדה זו משנה את המבט על העבודה של ורדית, והופכת אותה למסמך היסטורי שמתעד את הרגע שלפני ההרס שהיא ניסתה למנוע.

* * *

העבודה של מעין קארסטד מורכבת משני חלקים: ב”נחבאת אל הצבעים” 298 צילומים בהם מעין מתעדת במשך שנה, באופן שיטתי, את עצמה, כל יום בבגד אחר. 298 פריימים בגוף שלם, צבעים אחרים, בגדים אחרים. בכל יום היא נראית קצת שונה. האם היא אותו בן אדם מתחת לבגדים האלה? האם הבגדים הם אלה שמגדירים אותה? האם הבגדים מלמדים משהו על הדמות או מסתירים אותה יותר?

© מעין קארסטד נחבאת אל הצבעים, פרט מתוך הצבה של 298 צילומים, 2009-2010

החלק השני של העבודה, סרט וידיאו בשם “לא ראיתם מספיק”, משחקת מעין בתווך שבין הגלוי והנסתר, היא מכסה את גופה במדבקות צבעוניות. גופה נראה-לא נראה מתחת למדבקות. מצד אחד – הצורך בחשיפה, מצד שני – הרצון לשמור על הפרטיות, לכסות.

© מעין קארסטד, לא ראיתם מספיק, פריים מתוך וידאו 1:36 דקות

© מעין קארסטד, לא ראיתם מספיק, פריים מתוך וידאו 1:36 דקות

* * *

 

 

 

אל חלל התערוכה שגילי מרדינגר עיצבה נכנסים בחשש. חלל חשוך שעל קירותיו מוקרנים סרטי וידיאו וצילומים, בנוי כמו מבוך, שהתחושה בו היא של מציאות אחרת, ארץ אחרת, מנהגים אחרים, שפה אחרת. בועה תל אביבית של עוני וזנות וזוהמה וסמים.

גילי חיה בתוך המציאות הזו, מסתכלת עליה מבעד לשני שערים עם מנעול, מהקומה העליונה של הבנין.

© גילי מרדינגר

בגלויה שבכניסה לתערוכה היא כותבת : ” מנהל מסעדת הפועלים הסמוכה, שהפכה בגילגולה הנוכחי למסעדת גלאט כשר, לא מבין איך אני גרה פה. גם הוא נטע זר כאן, ובעצמו מפחד להישאר באזור אחרי שכל עובדי המשרדים מפנים את השטח ל”אוכלוסיה המקומית” … ”

קטע וידיאו מתוך העבודה של גילי מרדינגר

המדרשה לאמנות

פורסם ב viewfinder

 

© מעין קארסטד, לא ראיתם מספיק, פריים מתוך וידאו 1:36 דקות

You Might Also Like

No Comments

    Leave a Reply