בלוג

הִנֵּנִי

הפורטרטים שמעיין זארי מציגה בתערוכת הבוגרים של הדסה מרתקים. המבט חוזר שוב ושוב אל פניהן של המצולמות, כל אחת מעניינת בדרכה. הייתה לי תחושה שהר געש מסתתר מאחורי החזות העדינה והשברירית שלהן. בנות שהן כבר לא ילדות ועדיין אי אפשר לקרוא להן נשים, על התפר הזה שבין ילדות לבגרות.

© מעיין זארי

אבל התחושה של מצב הביניים הזה היא לא רק עניין של גיל, אלא גם של שפת הגוף, של הלבוש, של המבט, משהו בעיניים הפעורות לרווחה של הבנות האלה משקף שאלות שנשאלות, חיפוש שעומד בסתירה לחזות הצנועה שלהן.

למעיין יש “כתב יד” ברור ומהודק, מפתיע אצל סטודנטית צעירה. העבודה שלה היא מקצועית הן ברמת התוכן והן ברמה הטכנית שלה.

© מעיין זארי

מרשים להביט בצילומים היפים של מעיין, ואז להחזיר את המבט אליה, אל הצלמת, שאמנם טכנית לא צילמה את עצמה, אבל אפשר לראות אותה, את אותו מבט, אותה צניעות, אותן שאלות, אותו גוף גבעולי ועדין, בכל אחת ואחת מהמצולמות שלה.

© מעיין זארי

בספטמבר תציג מעיין את כל גוף העבודה הזה שלה, בתערוכת יחיד, כבר לא כסטודנטית אלא כאמנית לכל דבר, בבית האמנים בירושלים.

אני בטוחה שעוד נשמע עליה רבות.

You Might Also Like

1 Comment

  • Reply
    אורית עריף
    29 ביולי 2011 at 11:43

    צילומים נהדרים.
    מדוייקים, מסקרנים… כאילו יש שם איזה סוד.
    תודה אליסיה.

Leave a Reply