אז יצא ככה , שמכל הנשים והנערות הנפלאות שצילמתי לאחרונה, רק גאיה (והוריה) הסכימה שאראה כמה צילומים שלה ואחשוף טעימה מהמפגש איתה.
המפגש הזה היה מיוחד במינו (כל סשן צילום הוא מיוחד במינו, זה היה עוד קצת) בזכות הקשר לכרמית, אמא של גאיה.
כילדה הייתה לי פנטזיה להיות רקדנית. כשבגרתי, הגשמתי הרבה משאלות, אבל מעולם לא למדתי לרקוד.
ואז הגעתי לכרמית, לשיעור ששילב יוגה נשית וריקוד חופשי, אימפרוביזציה.
אצל כרמית הבנתי, שזה בדיוק מה שרציתי והתאים לי: תנועה חופשית, כזו שנובעת מהלב ומהבטן.
לקראת תערוכת יחיד שעסקה בדיוק בנושא הזה, התשוקה לתנועה הרגשית של הגוף, צילמתי, בין היתר, את כרמית רוקדת עם סבתה מלה האהובה בסשן מרגש במיוחד.
כרמית מאוד התרגשה כשהסכמתי לצלם את גאיה לקראת חגיגות הבת מצווה שלה. כמובן שהסכמתי, גם כי זו כרמית, וגם כי בחלומי אני רואה הרבה "בוקים" בת מצווה בסגנון הזה, האישי, האינטימי, שמשקף את גיל 12 המקסים והמיוחד כגיל 12 ולא כמשהו אחר ולא קשור.
המפגש עם גאיה מילא את ליבי אהבה ושמחה.
פגשתי ילדה יפה מבחוץ ומבפנים, דומה כל כך לאמא כרמית, אבל שונה ומיוחדת בזכות עצמה.
היופי אצלן הוא לא רק חיצוני, פיזי, הוא מועצם וקורן מכל תא ותא בגוף שלהן, מהפנים אל החוץ ובחזרה פנימה, כל אחת בדרכה.
במפגש המקדים עם כרמית וגאיה סיכמנו שאת הצילומים נקיים בבית שלהן.
גאיה ביקשה שאצלם אותה בכל מיני פינות בבית ומסביב לו.
היא בחרה בגדים להחלפה, עשתה רשימה של הדברים שהיא אוהבת לעשות – לקרוא, לשמוע מוזיקה, לצייר, לרקוד, לשחק עם הכלבים ועוד.
וגם לאכול … סושי !
וגם סבתא מלה ז"ל הייתה נוכחת בצילומים: כשיצאנו לשדה הצמוד לבית, גאיה לקחה איתה שמשיה שהייתה של סבתא מלה.
הצילומים הנבחרים הודפסו והפכו להיות חלק מאלבום יחיד ומיוחד במינו, עליו גאיה עבדה עם אמא כרמית וחני, המורה לאמנות מה"השער הירוק" בהוד השרון.
באלבום גאיה שילבה בין הצילומים לציורים ורישומים עם זכרונות וחוויות שכתבה.
תקשיבו לגאיה, מה היא מספרת על החוויה, במילים שלה, בפשטות, בכנות, ברגישות ובחכמה:
אני מייחלת לעוד הרבה מפגשים כאלה, עבור הילדות החוגגות בת מצווה ומשפחותיהן וגם, עבורי.
No Comments