אמנות על האש

אמנות על האש: אמנות על המוקד, Art at Stake, אמנות כשיח דחוף, מרכזי, חי.

אמנות על האש: הכמיהה לאמנות חורכת, משלחת להבות ומעוררת מחשבה ורגש.

אמנות על האש: אמנות בצל מלחמה, תחת כיבוש, לאור הכיבוש.

אמנות על האש: אמנות צעירה, מתבשלת, צוברת טעמים וניחוחות – אמנות מתהווה.

אמנות על האש: אמנות ישראלית, מקומית, באוויר הפתוח, כמו בשר על האש, כמו מנגל ….

כך כותבת טלי טמיר, אוצרת התערוכה "אמנות על האש" שמוצגת כעת בגלריה קונטמפוררי בטקסט שמלווה את התערוכה.

13 אמנים "צעירים בפועל או בהגדרה" מדיסציפלינות שונות מציגים בחלל המדהים הזה ברחוב הרצל בתל אביב.

* * *

באופן כללי, אני מתחברת יותר לצילום מאשר לכל אמנות אחרת. הפעם, האנשים הקטנים השקופים של סיגל פריידקס והפסיפסים של אבנר גבריאלי הם אלה שמשכו את תשומת ליבי.

על שולחן גדול מפוזרים הרבה דמויות אנושיות בתנוחות שונות, מאוד לא נוחות למראה. אמנם לאנשים האלה אין פנים, אבל הזויות בהן הם מונחים על השולחן משקפות שפת גוף אנושית מיוסרת, כואבת.

הדמויות עשויות זכוכית שקופה, הבחירה בחומר לא מקרית, שכן הם יכולים להיות כל אחד, מצד אחד, והם אף אחד, מצד שני.

העבודה השניה של פריידקס היא מדף תלוי על הקיר ועליו שורה של הדמויות השקופות כשפניהם מופנות אל הקיר וידיהם פרושות עליו. שורה ארוכה של אנשים שממתינים לבדיקה של גורם כלשהו. אותן דמויות נטולות פנים, שם או ייחוד אנושי כלשהו.

הציורים של אבנר גבריאלי משחזרים סיטואציות מוכרות מהיומיום הישראלי: קבוצה של אנשים עושה "על האש" בפארק. גבריאלי גם דואג למקם אותם בפארק מסויים, גן סאקר בירושלים. כך, הצופה יכול להתייחס אל הציורים כתיעוד של אירוע שהיה במציאות.

המצבים מוכרים, הדמויות גם. אך גבריאלי בוחר להפוך את כל הדברים המוכרים האלה למשהו אחר: הציור נראה כמו פסיפס, לדמויות יש הילות מסביב לראש. איקונוגרפיה ישראלית, עכשווית, יומיומית, מקבלת תרגום ואינטרפרטציה לאיקונוגרפיה נוצרית, הן מבחינת הטכניקה והן מבחינת הנושאים.